קורות חיים
בנם של גאולה ונועם נעים. נולד ביום י"ד בסיוון תשס"ד (3.6.2004) בדימונה. אח לאוריה, רן, דקלה, גיל ועידן.
ניר גדל והתחנך בדימונה. למד בבית הספר היסודי "דקלים" ולאחר מכן בתיכון "דרכא ליהמן" בעירו. אישיותו תרמה רבות לאווירה חברתית חיובית ושמֵחה ולאווירת למידה בקרב התלמידים שבסביבתו. לאורך השנים הצטיין בלימודיו, במיוחד בתחום המחשבים, והיה מקור גאווה למוריו ולמחנכיו.
חברים טובים ליוו אותו מגיל גן והלאה, ויחד בילו בשעות הפנאי וגיבשו חבורה מלוכדת ומיוחדת.
מגיל חמש- עשרה החל לשחק כדורסל בקבוצת הנוער "מכבי דימונה", השתלב בקלות בקבוצה, בלט בגובהו והפגין כישרון רב, חריצות, תבונה ואחריות. כן אהב לשחק במחשב ולטייל. החל משנת 2025, הקבוצה נקראת "מכבי ניר דימונה" לזכרו של ניר.
ניר, עמוד התווך במשפחתו, היה בן מסור להוריו ומקור גאוותם. עם אֶחיו שמר על קשר טוב ואוהב.
מפיץ אור על סביבתו ושמח בחלקו, קיבל את החיים כמו שהם בשביעות רצון ובאהבה ועורר באחרים ראייה חיובית יותר. ערכים שינק בבית שבו גדל המבוססים על "דרך ארץ קדמה לתורה" עיצבו את אופיו שהיה רווי בטוב לב, כבוד, רגישות ודאגה לזולת, אהבת אדם, נתינה ונכונות לעזור, רחמים, אצילות נפש וגמילות חסדים. חזק, חכם, סקרן, נחוש ומתמיד, הצטיין בכל תחום שנגע בו וידע להוביל ולהנהיג, והכול בצניעות ובענווה, בשקט ובביישנות, בחברותיות ובחוש הומור.
בטיול השנתי בכיתה י"ב דיבר עם נעה, בת שכבתו, ובן-רגע נוצר ביניהם חיבור. לאחר שבוע הזמין אותה לנשף הסיום, ועד מהרה היו לבני זוג ולחברים הטובים ביותר. בן זוג דואג ומסור, תמיד וידא שטוב לה ושהיא שמחה, והם התווכחו ביניהם בהומור מי מהם אוהב יותר את רעהו.
בשנת 2020 החליט לעזוב את קבוצת הכדורסל כדי להשקיע את זמנו ואת מרצו בהכנה לשירות משמעותי בצה"ל. כדי להתחזק התאמן בחדר כושר ועסק בריצה.
לפני גיוסו לצה"ל החל במיונים לקורס טיס, במהלכם החליט לפרוש על מנת להצטרף לחטיבת גולני ולהיות לוחם בשטח. ביום 12.12.2022 התגייס ניר לצה"ל ושובץ בגדוד 51, גדוד "הבוקעים הראשון" של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. הודות למאמצים שהשקיע, לנחישות, לכוח הרצון, למשמעת העצמית ולהתמדה צלח את אתגרי מסלול הכשרת הלוחם וסיים אותו בהצטיינות. כן עבר קורסים והשתלמויות בתחום הצליפה, קלע חוד ועוד.
החיילים במחלקת הצלפים אהבו אותו מהרגע הראשון, ומפקדיו העריכו אותו מאוד על היותו לוחם מיומן, מקצועי וחדור מטרה והודות לכישוריו ולמידותיו הטובות. "אתה נכס, אתה נותן אור לכולם", כתב מפקד המחלקה. היה נכון ללמוד ולהשתפר, ידע לקבל ביקורת כדי לבנות את עצמו, להתפתח ולהתקדם.
כששב הביתה לחופשת סוף שבוע, הביא איתו זרי פרחים לאימו ולנעה. הקשר עם נעה נמשך במהלך השירות הצבאי שלהם אף שלא זכו להיפגש לעיתים תכופות. כששניהם היו בטירונות, כתב לה מכתבים ארוכים שבהם שיתף אותה בחוויותיו וברגשותיו, ולאחר שהשתחררה מצה"ל, התקשר אליה מדי ערב והם שוחחו ארוכות.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בסוף שבוע זה שהה ניר במתקן אדם בו עבר באותה העת קורס צלפים, ומשם הוזעק ביום ראשון לכיסופים. גדודו, גדוד "הבוקעים הראשון", ספג מכה קשה בקרבות בגזרת החטיבה הדרומית של אוגדת עזה. שניים מחבריו למחלקה נפלו בקרב, בהם הסמל, ואחרים נפצעו. אף על פי כן הצליח ניר לגייס כוחות נפש, לקח לידיו את המושכות, החליט ליטול על עצמו את תפקיד סמל המחלקה ותמך במפקד המחלקה, בהבטיחו שהם ירימו יחד את החיילים ושיהיה בסדר. הוא סייע בשיקום המחלקה והגדוד מבחינה מורלית ובארגון הציוד מחדש, והשיקום שהיה שותף לו אפשר לחיילים ולמפקדים לקום מהשבר ולהמשיך הלאה.
נוכח המצב ובהתאם לצורך בלוחמים הועבר ניר ממחלקת הצלפים למחלקת הרתק בגדוד, ושם התקדם בחלוף הזמן לתפקיד לוחם חוד, קידום שעליו סיפר בעיניים נוצצות מגאווה.
לאחר תקופת התארגנות ואימונים הצטרף עם הגדוד לתמרון הקרקעי ברצועת עזה שהחל בשלהי חודש אוקטובר, ולחם בה במשך כחמישה חודשים. לאחר מכן עבר עם הגדוד לגזרת הצפון והצטרף לתמרון הקרקעי בלבנון.
לאורך כל ימי הקרבות הפגין רוח לחימה, היה חדור מוטיבציה ומילא את משימותיו בתחושות שליחות ושייכות לחטיבה, בעוז רוח ובחירוף נפש. ערך הרעות הוביל אותו, ומתוך אדיבות ואחוות לוחמים הציב את טובת חבריו לפני טובתו האישית ויצר עימם קשרי חברות עמוקים.
בשיחות עם משפחתו ניסה להרגיע את שומעיו ובדרך כלל נמנע מהבעת הקשיים והחששות. בשיחה עם אימו לפני שנכנס בפעם האחרונה לפני נפילתו ללבנון, ביקשה אימו שישתף אותה ברגשותיו האמיתיים וההתמודדות שלו, ניר אמר: "כן אמא, יש קצת חשש, אני חייב לעשות את זה, אבל אל תדאגי אני לא לבד".
ביום 13.11.2024 השתתף ניר בפעילות מבצעית בכפר טיר חרפא שבדרום לבנון, ובמהלכה נכנס הכוח למבנה כדי לטהרו ממחבלים. הלוחמים נקלעו לקרב פנים אל פנים עם מחבלי חיזבאללה שהסתתרו במקום ופתחו בירי מטווח קצר, וניר נהרג במהלך קרב קשה בנשק קל, כשחש להגן על חבריו לנשק. לצידו נפלו חמישה מחבריו, ולוחם אחד נפצע.
סמל ניר גופר נפל בקרב ביום י"ב בחשוון תשפ"ה (13.11.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
ספד האב: "בני ניר אהובי, גיבור ליבי. היום אנו עומדים כאן ליד קברך הטרי, מנסים למצוא את המילים שיבטאו ולו במעט את הכאב שאין לו גבול ואת האהבה שאין לה סוף.
אתה לא היית רק הבן שלי – היית החבר שלי, המורה שלי, התקווה שלי. כשבחרת ללכת בדרך הקשה, הדרך של שליחות והקרבה הלב שלי התמלא בגאווה וגם בדאגה. ראיתי בך את האדם האצילי שהפכת להיות, את רוח הלחימה שלך, את האמונה שלך בדרך.
המפקדים והחברים שהיו איתך אפילו לזמן קצר ציינו עד כמה השארת בליבם חותם, עד כמה היית משמעותי עבור כל אדם שהכרת. כל המילים החמות רק חיזקו את ההבנה על גודל האובדן שאני מרגיש...
ניר, אתה היית ועודך הגאווה שלי לא רק בגלל המדים שלבשת אלא בגלל הלב הענק שהיה לך, הרגישות, האהבה שידעת להעניק בלי גבול. היית חבר טוב לכל מי שהכיר אותך, אח למופת לאחים שלך, בן שתמיד ידע לחזק, לעודד ולשמח.
אני מבטיח לך שנמשיך את הדרך שלך ונשאף להיות ראויים לך, לזכור אותך בכל יום ויום.
ניר, היית הלב שלנו והלב הזה לעולם לא יפסיק לפעום".
ספדה אימו של ניר: "ניר אהוב שלי, בני היקר. אין מילים שיכולות באמת להכיל את גודל הכאב, את עומק הגעגוע, את החור שנפער בי מאז שהלכת. אבל אני כותבת — כי כל מילה היא עוד רגע איתך, עוד נשימה בלעדיך, עוד ניסיון להחזיק בזיכרונך ולהפיח בו חיים.
אתה, ניר, היית נשמה גבוהה. חכם כל כך, שקט, צנוע, רך דיבור ועמוק מחשבה. היה בך אור מיוחד – לא מהבהב, לא צעקני – אלא אור פנימי, יציב, רגוע, כזה שמאיר כל מה שסביבו בלי לבקש דבר לעצמו.
אהבת לעזור, בלי רעש. היית מקשיב באמת, מביט בעיניים, ומדבר בנחת – כמו שכתוב באיגרת הרמב״ן, שאותה הפנמת ועל פיה נהגת, מבלי שקראת אותה או למדת אותה. כי הנשמה שלך, היא המהות שלך, כבר ידעת איך להתנהג והנשמה שלך – הטהורה כל כך – קיבלה אותו ללא סייג, באהבה שלמה.
האמנת בטוב. תמיד אמרת: 'הכול טוב והכול לטובה', 'החיים מדהימים בדיוק כמו שהם'. היית אומר את זה בפשטות, באמונה שלמה, גם כשלא היה קל – וכך לימדת אותנו לראות את היופי שבכל נשימה, את המתנה שבכל רגע...
לא חיפשת כבוד, לא רצית להוביל, אבל כולם הלכו אחריך, כי הלב שלך דיבר בשפה שרק מי שבאמת רואה, מבין. 'יהיו דרכיך נעם וכל נתיבותיך שלום' (משלי ג' י"ז) – זו לא רק ברכה, זו הייתה הדרך שלך בעולם.
אני מתגעגעת אליך, ניר. מתגעגעת לחיבוק שלך, לחיוך המרגיע שלך, לשיחות הארוכות ולשתיקות המלאות. אתה איתי בכל יום, בכל מחשבה, בכל רגע.
ואני מבטיחה לך, ילד שלי, שאני אמשיך לספר את הסיפור שלך. שיזכרו אותך לא רק בגלל מה שאיבדנו – אלא בזכות כל מה שהיית.
תודה שהיית שלי – תודה שאתה עדיין שלי. תמיד".
עוד כתבה האם לבנה: "ניר שלי בני, האוצר היקר שלי. הנוכחות שלך חסרה לי. אתה כל כך חסר, חסר בבית, חסר בחדר שלך, חסר ליד השולחן, חסר בקול שלך, במבט שלך, בהומור העדין שלך, במילים השקטות שתמיד הרגיעו. חסר לנו.
החיים שלנו מתנהלים, אבל אף פעם לא כמו קודם. כי איך אפשר, כשאתה לא כאן בגוף?
אבל גם בתוך הכאב הזה – אתה נוכח בצורה עמוקה, פנימית, כמעט מוחשית – הנשמה שלך חיה איתנו. אנחנו יודעים שאתה קרוב, יודע, רואה ומלווה, הקשר בינינו לא נותק. הוא השתנה. ואנחנו משתדלים, בן שלי יקר, להרים את עצמנו במעשים שינציחו אותך, להוסיף קדושה לשמך, לנשמתך הנמצאת במקום הראוי לה ליד כיסא הכבוד...
ואנחנו מוצאים רגעים של נחמה בשיעורי תורה, בזיכוי הרבים, במכשירי החייאה ורפואה לנזקקים, במעשים טובים ובלימוד תורה, הכול כדי לקדש את נשמתך.
ניר שלי, אנחנו יודעים שאתה לא צריך בגדים, לא אוכל ולא רכוש - אתה צריך אור ואנחנו משתדלים, יום אחרי יום, לפזר בעולם הזה עוד ועוד אור – כדי שהאור שלך רק יתחזק שם למעלה...
ניר, בן שלי. בתוך כל זה – מתקיימת בתוכי מלחמה, מלחמה בין הכאב הגשמי, שאין לך גוף כאן לידי בעולם הזה, לבין האמונה שלי, שצועקת לי שוב ושוב: אין רעה יורדת מן השמיים, שאם נלקחת – יש בזה טוב. ואני מחפשת, בן שלי, מה הטוב באובדן שלך? מה ה' רוצה ללמד אותי, להאיר בי, לעורר דרכך?
אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, אבל יודעים ומאמינים באמונה שלמה, שחשבונות שמיים הם של אבא אוהב. ושאתה, ניר שלי, סיימת את שליחותך פה בדיוק כפי שהיית אמור. בדיוק ביום, ברגע, ובדרך שנקבעה עבורך – מתוך דיוק אלוקי שאין לנו יכולת לתפוס...
ועד שניפגש שוב, בעזרת השם, בתחיית המתים – אתה חי בתוכנו - חי לעד!
ניר אהוב שלי, כך אני מרגישה, כך אני חיה, וכך אני גם פונה אל עם ישראל כולו - שידעו איך חיית, שידעו באיזו דרך פסעת - בשקט, בענווה, בחסד, בקדושה פנימית.
אני מבקשת מכולנו – ללכת בדרכך, בדרך ה', כי זו הדרך שלך. רק כך נזכה לראות אותך שוב, רק כך תבוא הגאולה, רק כך ייבנה בית המקדש, ורק כך נזכה, בעזרת השם, לתחיית המתים – ולמפגש המיוחל שלנו.
ועד אז – תישאר איתי בלב, בנשמה, בכל מעשה טוב שאני עושה ובכל נשימה".
כתבה בת זוגו: "השלמת אותי ונתת לי את כל כולך. לימדת אותי מה זאת אהבה, אהבת אותי כל כך, לא האמנתי שמישהו יכול לאהוב בצורה כזאת, ולא האמנתי שזה ייגמר מתישהו, שום דבר לא יכול להפריד בינינו. אתה העתיד שלי. ועכשיו אתה כבר לא כאן ... אני מודה על כל שנייה לצידך, אני מודה על החיוך המידבק שלך, אני מודה על טוב הלב שלך, על הצחוק שלך, על כל טיול וחופשה, על כל זר פרחים, על כל חוויה, על כל מכתב או ברכה, על כל חיבוק ונשיקה ועל כל הטוב שהכנסת לחיים שלי. לעולם לא הייתי מוותרת על הזכות לחוות איתך את האהבה הטהורה הזאת, גם אם הייתי יודעת שזה יהיה הסוף של הסיפור שלנו. אני מתגעגעת אליך בכל נשימה, ניר שלי, ואני אוהבת אותך בכל ליבי ונשמתי".
כתב מפקדו במחלקת הצלפים בשם המחלקה: "אנחנו כאן כדי לדאוג שהמוות שלך, של עדי ושל מיכאל לא היה לחינם, נמשיך להילחם למען המדינה באור שלכם, וכשנרוץ שוב כמוכם לחזית המתקרבת, נרגיש אתכם איתנו בקרב, נרגיש אתכם בכל צעד ובכל שלב, נדאג להמשיך אתכם ולזכור אתכם ... אנחנו כאן לכאוב ביחד את האובדן שלכם, אבל גם להרים את הראש ולזכור שלא משנה מה, כמו שאתם עמדתם איתנים, לוחמים, יהודים, אחים, גם אנחנו נמשיך לעמוד איתנים ברוח שלכם שנמצאת עמוק בתוכנו. אוהב אותך, ילד, נוח על משכבך בשלום".
מפקד הגדוד, סגן אלוף רן, כתב למשפחה: "ניר היה לוחם אמיץ, נחוש וערכי ואדם משכמו ומעלה. בשקט ובענווה סלל את דרכו במחלקה והפך לדמות מרכזית בה. מפקדיו וחבריו רחשו לו הערכה רבה. חריצות, רעות, שאיפה למצוינות ורוח התנדבות ניכרו בכל מעשיו, וערכי הציונות ואהבת הארץ הובילו אותו. בדמותו ובמעשיו היה דוגמה ומופת".
הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי כתב למשפחה על ניר: "בצל המלחמה למדתי על שהיה עמוד תווך בביתכם, בן מסור ואח אוהב... מפקדיו מספרים שהיה לוחם מיומן, מקצועי וחדור מטרה. הפגין רוח לחימה ומוטיבציה ופעל במילוי משימותיו מתוך תחושת שליחות ושייכות לחטיבה. ניכר כי גם בפרק זה בחייו פעל לפי ערך הרעות, שהיה עבורו ערך עליון. ניר היה מוערך ואהוד על מפקדיו ועל חבריו כאחד".
טורניר כדורסל התקיים לזכרו של ניר באולם ההתעמלות שבו נהג להתאמן בדימונה, בהשתתפות חיילים ומפקדים מיחידתו, חברי ילדות ובני נוער מקומיים.
לעילוי נשמתו תרמה אימו לארגון "איחוד הצלה" מכשיר החייאה - דפיברילטור (מַפְעֵם), תיק פרמדיק וערכות לחילוץ ילדים שננעלו ברכב.
עוד תרמה אימו ארבעה זוגות תפילין לחיילים ושתי עמדות להנחת תפילין במיקומים שונים בירושלים, לזכרו ולעילוי נשמתו של ניר.
מוקירי זכרו הדפיסו מדבקות עם תמונתו והכיתוב הלקוח בחלקו מספר ירמיהו לא, יט: " הֲבֵן יַקִּיר לִי נִיר חַיִּים כִּי אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ לְעוֹלָמִים", וכן עם הציטוט שאפיין אותו: "החיים מדהימים בדיוק כמו שהם".
מהדורת יינות הושקה לזכרו, ועל התווית איור דיוקנו ואותו הציטוט.
לזכרו ניטעו ארבעה-עשר עצים במיזם של קרן קיימת לישראל ביער "בארי".
ניר מונצח באתר ההנצחה של חטיבת "גולני" במחלף גולני בצפון.