סמל ערן ערנצ'וק אלוני ז"ל

קורות חיים

בנם של ג'ני ודורון. נולד ביום י"ז בסיוון תשס"ד (6.6.2004) בבאר שבע. אח לעומר, עמית ועופרי.

ערן ("ערנצ'וק") גדל בילדותו בבאר שבע ושנות בגרותו עברו עליו בעיר אופקים. למד בתיכון "עמל אמירים" שבעיר במגמת תקשורת רדיו. עם סיום לימודיו כתב ערן מכתב למורתו, בו הביע את הערכתו הרבה אליה והוסיף משפט שמזוהה איתו מאז: "אנחנו צריכים להיות דוגמה ומופת בכל מקום בו נלך".

ערן היה נער חברותי, איש של אנשים ומנהיג מלידה. הוא אהב כל אדם באשר הוא אדם ושפט כל אחד לכף זכות, ללא קשר לדעותיו ולרקע שלו, ובמהלך שנות חייו רכש חברים מכל קשת החברה הישראלית. הוא שאף תמיד לתרום לסביבה, ובכל הזדמנות לקח חלק בפעילויות התנדבות, מתוך רצון להוביל לשינוי. התנדב בשירות הווטרינרי של עיריית אופקים ובעמותת סח"י (סיירת חסד ייחודית) בחלוקת מזון לנזקקים.

בילדותו למד אילוף כלבים והיה ידוע בשכונה כ"מי שעושה בייביסיטר" לכלבי התושבים. גם הכלבים אהבו אותו מאוד, ואחד הכלבים שעליו שמר אהב אותו כל כך עד שנהג ללוותו מדי יום ביומו לבית הספר. אך יותר מכול ערן אהב את כלבו טימי, שאליו היה מחובר בכל נימי נפשו. כמו כן אהב לצייר ולכתוב, ומגיל צעיר יחסית נהג לכתוב מכתבים לאנשים קרובים לליבו, ובהם הוא ביטא רגשות, תחושות ומחשבות על ההווה ועל העתיד.

אהבתו הגדולה ביותר של ערן הייתה טיולים ברחבי הארץ והיכרות עם שביליה, נופיה ואתרי המורשת שלה. במיוחד אהב לטייל בשביל ישראל, ובפרט במקטעים שבצפון. במהלך השנים הוא לקח חלק פעיל בקידום פרויקט שביל ישראל בקרב האוכלוסייה הכללית ובקרב תלמידי בית הספר שבו למד, וכך הפך מתלמיד ההולך בשביל למתכנן ולמוביל שבילים לשכבות הצעירות יותר.

"שביל ישראל ומצוינות בשירות, אלו תוכניות שהפכו להיות חלק משמעותי בחיי. אני מרגיש כל כך מורווח ומועצם ואני מקווה שלכל תלמיד במדינה תהיה את האפשרות לחוות חוויה כזו", כתב באחד ממכתביו. ואכן, ערן מצא בשביל ובהליכה בו הזדמנות להנחיל את אהבת הארץ לאחרים. באחת הפעמים שבה טייל נתקל בחבורת ילדים שהשליכה אשפה לארץ. ערן לקח אותם לשיחה והסביר להם את החשיבות בשמירה על הניקיון.

אהבתו לארץ באה לידי ביטוי גם ברצונו להיות לוחם ולתרום לביטחון המדינה. הוא שאף להגיע לצבא הכי מוכן שהוא יכול – פיזית ומנטלית, וחלם על תפקידי פיקוד וקצונה, וזאת כדי "לקחת חלק בעיצוב החברה הישראלית", כפי שכתב באחד ממכתביו. לשם כך הצטרף לקבוצת כושר קרבי בעירו ולמיזם "להעז" – מיזם חברתי הפועל במסגרת עמותת הבוגרים של סיירת מטכ"ל שמטרתו לעודד בני נוער מהפריפריה להתגייס לשירות משמעותי. עד מהרה הפך מדריכו של ערן במיזם לדמות השראה עבורו, ובתום הפעולות נהג להישאר, לשוחח עימו ולשאול שאלות. באחד מהמכתבים כתב לו: "אני ערן אלוני, בן שבע-עשרה, ואני יודע על עצמי דבר אחד – נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה. בארץ הזאת. משהו שיגרום לשינוי, אבל שינוי ממקום שקט. עשיתי שינוי, ומילד בלי תחומי עניין בכלל הבנתי פחות או יותר את המסלול שלי בחיים, והוא הצבא. חשוב לי להיות לוחם (בגדס"ר גולני), להפוך לקצין וממש לעלות בשרשרת הפיקוד. אני חושב שיש לי את הכלים אבל אני עדיין צריך הכוונה כדי להיות מפקד טוב, ובזה הייתי רוצה שאדם משמעותי יעזור לי. בעיקרון אני אדם מאוד קליל ופתוח לאחרים ולדעות שונות".

כחלק מרצונו להיות מוכן לצבא גם ברמה המנטלית ולחוות חוויות מעצבות החליט ערן לדחות את גיוסו, ובתום לימודיו התיכוניים הצטרף למכינה הקדם-צבאית "רעות" – מכינה חצי שנתית למנהיגות במכללת אורנים. הבחירה במכינת רעות לא הייתה מקרית – ערן רצה לחיות בנוף אחר מזה שגדל בו, להכיר אנשים חדשים ולהיחשף למגוון דעות ואידאולוגיות. הוא פרח במכינה, התפתח ולמד, וגם הכיר את אגם והם הפכו לבני זוג.

בינואר 2023 ערן נבחר לייצג את המכינה בסרט השנתי של המכינות הקדם-צבאיות החצי שנתיות שהוקרן באירוע בבית הנשיא בירושלים. אחד המסרים שערן ביקש להעביר בסרט הוא "צאו החוצה, תראו עולם, תהיו סקרנים, תמשיכו לחקור". בתשובה לשאלה "איפה תהיה בעוד חמש שנים?" השיב: "מ"פ בגולני".

ביום 21.3.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני", גדוד 51. במהלך מסלול ההכשרה יצא לקורס חובשים, מתוך הבנה עמוקה של חשיבות התפקיד. בזמנו הפנוי בסופי השבוע התעמק בלימודי טראומה ואנטומיה כדי להיות המטפל הטוב ביותר עבור חבריו. הוא התייחס לתפקיד ברצינות רבה ודאג תמיד לרענן ציוד באפוד ולשמור על כושר כדי לתפקד בהצלחה בזמן אמת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה ערן היה עדיין במסלול ההכשרה של החטיבה. מסע הכומתה של הפלוגה נערך ב-26 באוקטובר 2023, ושלושה ימים אחר כך נכנס עם צוות מצומצם מהפלוגה ללחימה בעזה. לאחר כשלושה שבועות וחצי של לחימה בתוך הרצועה רוב הכוח שהיה עם ערן התחלף ויצא להתרעננות, אך ערן בחר שלא להתחלף מתוך תחושת שליחות ואחריות כחובש. משך כל שהותו בעזה הקפיד להרגיע את הוריו, וביקש מהם לא לדאוג כדי שהוא יוכל להיות "שקט ומרוכז כמו שצריך".

ב-12 בדצמבר השתתף ערן, יחד עם כוח מהפלוגה, במשימה של טיהור בתים בשכונת סג'עייה שבצפון הרצועה. במהלך הפעילות חוליה בפיקודו של מפקד המחלקה נכנסה לבית חשוד. עם כניסתם לבית נורה עליהם טיל אר-פי-ג'י. כתוצאה מהפיצוץ מפקד המחלקה נפגע בחזהו. ערן, שהיה בחוליה האחורית, קיבל את תמונת המצב, ותחת אש רץ לתוך הבניין כדי לנסות ולטפל במפקד. כשהבין שהמפקד נהרג יצא מהמבנה ודיווח על כך לכוח. לאחר מכן חזר למבנה כדי להגן על מפקדו מחטיפה. בכניסה השנייה של ערן לבניין הוא נפצע מאש מחבלים. בעודו פצוע הכווין את הכוח והמשיך להילחם, עד אשר כוחותיו לא עמדו לו יותר.

רב-טוראי ערן (ערנצ'וק) אלוני נפל בקרב ביום כ"ט בכסלו תשפ"ד (12.12.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

אחרי נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על מצבתו חרוט המשפט "נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה, בארץ הזאת".

ספד לו אביו: "ערני שלי, אהוב ליבי. מענטש, איפה שלא היית. אתה אומנם גיבור ישראל אבל קודם אתה הגיבור של משפחת אלוני ... אנחנו מתקשים להאמין. אני מתקשה להאמין. אתה פרח שרק החל לצמוח, אני לא מפנים שלא תשוב. המסע שלך הוא כזה קצר, אתה רק בן תשע-עשרה. היו לך כל כך הרבה דברים. אתה ילד עם מלא ערכים, אהבת את המדינה. טיילת מגיל שש-עשרה – הכרת את המדינה, את שביל ישראל. התכוננת לצבא מנטלית ופיזית ... לקחת מחברת ורשמת יעדים ומשימות שאתה רוצה לממש. השגת הרבה מהמטרות. אבל תשע-עשרה שנים זה לא מספיק. ערן, אני ואימא, עומר, עמית ועופרי גאים ביעדים שלך. היית נחוש ודבק במטרה, חתרת למגע בכל פעם שהיית צריך ... אני רוצה לבקש סליחה ממך ערן שאותך לא יכולתי להציל. לא יכולתי להציל אותך. באיזה עולם אנחנו חיים שאבא מספיד את בנו? אני גאה בך ערני".

ספדה לו אחותו עומר: "אח יפה תואר, תלתלי זהב, צנוע וטוב לב. כמה ניסיתי לעצור בעדך מלהיות גיבור. לפני חודשיים סיפרתי לך שאתה הולך להיות דוד. התרגשת ושמחת ואמרת בציניות שהמשפחה צריכה ריענון כוחות. דור ההמשך שלי ושל כל המשפחה יגדלו בדמותך, על ערכים של אהבת הארץ ונתינה".

במכינת רעות נחנכה כיתה על שמו, "כיתת ערן".

צוות המדריכים במכינה הכין פעילות של מסע בשביל ישראל לזכרו של ערן, מתוך מטרה להמשיך את אורו גם במחזורים הבאים. הפעילות מבוססת על המשפט שכה מזוהה עם ערן: "נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה, בארץ הזו. משהו שיוביל לשינוי, אבל ממקום שקט", ומחברת בין שתי אהבותיו הגדולות – טיולים בארץ וכתיבה. במסע החניכים נחשפים לקורות חייו של ערן, לדמותו ולסיפור הגבורה שלו, ולומדים על תפיסתו האלטרואיסטית, לפיה "אם יהיו יותר פראיירים, העולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו. אז היו פראיירים!!!"

במלאת אחד-עשר חודשים לנפילתו נחנך באופקים פארק שעשועים על שמו.

אביו של ערן כתב שיר לזכרו. השיר, "עד החלום הבא", בביצועו של הזמר בן נפתלי ניתן להאזנה באתר יוטיוב.

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_eran_aloni".