קורות חיים
בנם של מרילין-מרים ודוד-דידייה. נולד ביום ח' באייר תש"ס (13.5.2000) בפריז, בירת צרפת. אח לסלומה, פייגה, רבקה ובצבה (בת שבע).
משה אברהם גדל בפריז. בשנת 2007 עלה ארצה עם משפחתו. את ביתם קבעו בכפר סבא, ושם למד בבית הספר היסודי "בר-אילן", בחטיבת הביניים "תורה ומדע בכפר" על שם זבולון המר ובבית חינוך תיכון על שם הרצוג.
ביום 28.11.2018 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "הבוקעים הראשון" של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. בשמונת החודשים של מסלול הכשרת הלוחם בבסיס האימונים החטיבתי (בא"ח "גולני") התפתח והתבגר, פרח, התלהב וחש גאוות יחידה.
לאחר המסלול נשלח לקורס מפקדי כיתה, ובסיומו שירת כמפקד בגדוד. בפברואר 2020, ביום ההשבעה של חייליו בירושלים, נקלע לזירת פיגוע דריסה. בקור רוח ניגש אל הפצועים, טיפל בהם עד הגעת החובש, חש למרדף אחר המחבל והזעיק כוחות משטרה.
לאחר ארבעה חודשים בתפקיד יצא לקורס קצינים, ובסופו מונה למפקד מחלקת בני ישיבות במסלול הכשרת הלוחם. ברגישות רבה ובכבוד נהג בחיילים אלה – השתדל להקל על בעלי המשפחות והקפיד על צורכי הכשרות המחמירים שלהם. לאחר סיום מסלול זה הצטרף לפלוגה המסייעת בתפקיד מפקד מחלקת ארגון והדרכה (אוה"ד). עם שחרורם מצה"ל של חיילי המחלקה התמנה לסגן מפקד פלוגה.
את לואיזה, מדריכת חי"ר בבסיס האימונים של חטיבת "גולני", הכיר כשהיה מפקד מחלקה צעיר. בין השניים ניצתה אהבה ממבט ראשון, התפתחה חברוּת ונוצר קשר זוגי. למרות השירות הצבאי האינטנסיבי והמשימות הרבות, משה השתדל לבלות עימה כמה שיותר ולתחזק את הזוגיות, ותמיד תמך בה, הכיל, אהב ושם את אושרה בראש סדר העדיפויות. כשחוותה קושי או תקופה לא פשוטה, עודד ודחף אותה לבחור במה שטוב ונכון עבורה. לכבוד יום הולדתה הם טסו יחד לפריז והתארחו אצל סביו, וביולי 2022 טסו יחד ליוון, שכרו רכב ונסעו לאורכה ולרוכבה של המדינה בנופים מרהיבים. ברבות מחופשות סוף השבוע הפתיע אותה בנופש קצר בבית מלון או בצימר. יחד רקמו תוכניות לחיים משותפים ולהקמת משפחה
אף שלא תכנן לפתח קריירה צבאית, ככל שהתקדם בצבא לא הצליח לסרב להמשיך, משום שחש תחושת שליחות ורצה להגשים את עצמו, ועל כן לקראת תום תקופת שירות הקבע הראשונה בחר להיות מפקד פלוגה. בקורס מפקדי הפלוגה למד בין היתר על גיבורי הצבא שהעריץ והתעניין בלימוד אסטרטגיות לחימה.
בתחילת שנת 2023 התמנה משה לפקד על פלוגת הכשרה בבסיס האימונים החטיבתי. הוא אתגר את החיילים, דרש מהם את המיטב, שימש בעצמו דוגמה ומופת עבורם והביא את הפלוגה להישגים מרשימים. בהיותו נחוש, רגיש וקשוב לחייליו, הצליח "לקרוא אותם", והודות לכך שדיבר בגובה העיניים, ידע לתת עצה טובה, הלהיט והלהיב והאמין ביכולותיהם – הצליח להתנהל בתבונה עם כל אחד מהם ולהשפיע עליהם. הוא הִטה אוזן קשבת מכל הלב, ביושר ובכנות, השיב להם בתבונה ובשיקול דעת, עזר להם למצוא את הכוחות הטמונים בהם ונגע בלבבותיהם, והם סמכו עליו. אחד מחייליו כתב בעקבות שיחה אישית עימו: "מאז משה נכנס לי ללב והוא לא עוזב. משה זה נשמה ועוצמות שלא שוכחים בחיים". חייל אחר כתב עליו: "בן אדם שמילה טובה שלו יכולה לנסוך בך כוחות מחודשים ולשבור שיא בבוחן מסלול או לעבור בוחן 'בר-אור'. בן אדם שעושה הכול בשבילך ורותם אותך לעשות הכול בשבילו". דוגמה לדאגה ולאכפתיות שלו אפשר למצוא במקרה של חייל שסיפר לו על קושי כלכלי גדול של משפחתו. משה, בלי לשאול הרבה שאלות, העביר לאימו של החייל כמה אלפי שקלים כדי לפרוע את החוב.
בצניעותו לא סיפר למשפחתו שקיבל תעודות הצטיינות רבות לאורך השירות, בהן אות מצטיין נשיא המדינה ותעודת הצטיינות ממפקד האוגדה, ובמקום זאת הסתירן בארון בחדרו.
משה כיבד את הוריו, וקשר קרוב שרר בינו ובין אחיותיו. כשמי מבני המשפחה נזקקו לעזרה או נתקלו בבעיה, עשה מעל ומעבר כדי לסייע באמצעות פתרונות יצירתיים, למשל במעבר דירה, או בארגון החתונה של אחותו פייגה. אחיותיו התייעצו עימו, והוא שימש עבורן מעין פינה שקטה וחמה. אחייניו ראו בו מודל לחיקוי.
כחבר אמת, נאמן ומסור תמיד דאג לחבריו ולחברותיו, רצה את הטוב ביותר עבורם ובילה עימם.
בשעות הפנאי בחופשות מהצבא שיחק במטקות ובבאולינג, בילה ביקב או בבית קפה עם בת זוגו, טייל עימה, צפה בטלוויזיה בניחותא ונהנה לאכול בשר איכותי.
לבבי וחם, אהוב על הבריות ואוהב אדם, משה בורך בחיוך מנומס ובחוש הומור. לצד נוכחותו המורגשת, קפדנותו, חריצותו וחתירתו למצוינות התאפיין בצניעות ובענווה וידע להיות "שטותניק" וליהנות מהחיים. במשימתיות שאפיינה אותו עזר לכל מי שנזקק, הבחין במצוקה של הזולת, פרגן ושמח בהצלחותיהם של אחרים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
משה שהה באותה עת בחופשה באילת, ומייד עם היוודע גודל האירוע, יצא לארגן את הפלוגה. בקרבות באותו היום נפלו רבים מהגדוד, בהם חיילים שמשה הכיר, אך הוא הרים ראש, אסף את עצמו ואת הפלוגה והבין שזו המלחמה על הבית.
עם תחילת התמרון הקרקעי נכנס הגדוד ללחימה בתוך עזה. היו אלה ימי ההכשרה האחרונים של פלוגתו, והוא אמר לחייליו: "הבטחתי לכם מסכם הכשרה מאתגר? הבאתי לכם את עזה בִּמקום. אני גאה בכל אחד ואחד מכם, ולהיות לוחם זה לא לעשות שמונה חודשים הכשרה, אל תתבלבלו. להיות לוחם זה באופי, בלכידות, זה הרעות, זה האיתנות, ולעזור לחבר שקשה לו. וזו החטיבה שקוראים לה חטיבת 'גולני'. עד הניצחון".
משה, מנהיג עוצמתי, כריזמטי ואותנטי, לוחם ומפקד אמיץ ומקצוען, חתר למגע וידע לרתום את החיילים גם במלחמה. אחד הערכים שהנחו אותו הוא דבקות במשימה עד לניצחון, והוא עמל להגשמת החזון והיעדים שלו. לקראת כל משימה הקפיד לפעול לאור סטנדרטים גבוהים ולרדת עד אחרון הפרטים בלי להשאיר קצוות פתוחים, גם אם הדבר היה כרוך באתגר או בעימות. הוא מצא דרכים יצירתיות לפתור בעיות, לא נח לרגע, לא הניח לאחרים "להוריד הילוך", ובער בו יצר התחרותיות. המפקדים שתחת פיקודו זכו ממנו לחופש פעולה, והוא בטח בהם, דרש מהם עצמאות והתגאה בהם. בעשייתו בשטח קיבל החלטות מצילות חיים.
אחרי עשרים ותשעה ימי לחימה בתוך עזה, יצא לכמה ימי התרעננות אך לא הסכים לצאת לחופשה בבית כל עוד חלק מחייליו נלחמים. בימים אלה ביקרו אותו משפחתו ולואיזה. משה אמר להם: "אני לא יוצא מעזה עד שהדגל של 'גולני' בכל מקום", ושידר ביטחון ותחושה שיש על מי לסמוך ושהוא יחליט את ההחלטות הנכונות. מתוך תחושת האחריות שלו היה חששו הגדול לאבד חיילים בקרב. לאחותו רבקה אמר: "רק שאקבל את ההחלטות הנכונות ויחזרו כולם בשלום".
בשיחתו האחרונה עם אימו סיפר לה על כוונתו להציע נישואין כשישוב מעזה, וביקש ממנה שתעזור לו לבחור טבעת אירוסין.
ביום שני 11.12.2023 התכתב עם לואיזה וחיזק אותה לאחר ששבה מלוויה של חבר לעבודה שנפל בקרב: "אהבה שלי בחיים, לא עצמתי עין כבר יומיים. הדבר היחיד שאני חושב עליו זה ששעה איתך תפתור לי הכול. אוהב אותך כל כך, כל שנייה, בין משימה למשימה. נזכר בלילות האחרונים שלנו ביחד. אין רגעי משבר! לא מסכים. אנחנו חזקים מדי בשביל זה. גם את האתגר הזה נעבור, כי אין משהו בעולם שאני ואת לא יכולים לעבור ביחד. אני אוהב אותך וחושב עלייך כל שנייה שיש לי".
בהודעה האחרונה בטלפון שלו כתב לאחותו רבקה: "אנחנו אחרי יום משמעותי מאוד פה. הולך לישון מותש כמה שעות, אבל היום אני יודע בוודאות שהעולם הופך להיות טיפה יותר טוב, ומה שאנחנו עושים – אין לי מילים לתאר כמה זה משמעותי. אני אוהב אותך ומתגעגע".
בבוקר יום 12.12.2023 איתר עם לוחמיו אמצעי לחימה רבים, מפות ופיר מנהרה בקסבה של שכונת שג'אעיה בעיר עזה. בערב התפתח קרב קשה באזור שכלל ירי, הפעלת מטעני חבלה ובהמשך חילוץ פצועים תחת אש. בתקרית נפלו תשעה לוחמים, בהם משה.
סרן משה אברהם בר-און נפל בקרב ביום כ"ט בכסלו תשפ"ד (12.12.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים וארבע אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.
כתבה אימו: "אהובי, החיים שלי, הגולני שלי, אני מודה לך על עשרים ושלוש שנות האושר שהענקת לי. כשהצטרפת לצבא וליווינו אותך, היינו מאוד גאים, וגם אתה ... שלחת לי תמונה שלך במדים, התחבאת בשירותים ... הפכת לגבר, בני, עלית במדרגות בצבא במהירות והיית מאושר ... כשנכנסת לעזה, אמרת לי שלא אוכל להתקשר אליך או לראות אותך. אמרת לי לפחות חודש, אבל לא אמרת לי לנצח. אמרת לי: 'אל תדאגי, אני אחזור'".
כתבה אחותו רבקה: "אתה כל עולמי, ולא ידעתי שאתה כל העולם של עוד כל כך הרבה. אני מגלה עוד ועוד כל דקה. ואני מעריכה אותך ומתגאה בך. אתה נותן לי כוחות לקום בבוקר ולהרים את הראש ולהסתכל קדימה, כי כזה היית. מושון שלי, אני רוצה בשלב ראשון להודות לך שהיית לי לזכות להיות שם בשבילך. היית לי זכות להיות אחותך".
כתב אלכסי, אחד ממפקדיו: "אם יש משהו שהייתי רוצה להגיד לו ולא הספקתי להגיד לו וזה צובט לי בלב שלא אמרתי לו, הייתי אומר לו שאני מאוד גאה בו על הדרך שלו, על האדם שהוא והמפקד שהוא. גאה ושמח על הזכות שנפלה בחלקי לפקד עליו וללמוד ממנו על פיקוד ומנהיגות, על מה זה להיות מפקד ובן אדם".
ספר תורה עם עיטור סמל חטיבת "גולני" וסידור תפילה הוקדשו לעילוי נשמת משה.
יין הושק לזכרו, עם תווית ועליה שמו ותמונתו. קרוביו הוציאו מדבקות ועליהן תמונתו וציטוטים שאפיינו אותו: "אנחנו אנשים פשוטים שעושים דברים מורכבים בתנאים מאתגרים בצורה מצוינת" ו"אם לא עושים טוב, עושים שוב".
אתר אינטרנט הושק לזכר משה, ובו תולדות חייו, הנצחות, דברים לזכרו ותמונות. באתר האינטרנט של בית חינוך תיכון על שם "הרצוג" שבו למד הועלה דף לזכרו.