קורות חיים
בנם הבכור של שרון ואיתי. נולד ביום כ"ד בשבט תשס"ג (27.1.2003) במודיעין. אח גדול לטל.
תומר גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית הספר היסודי "הוברמן" ובתיכון "בן גוריון" בעיר.
מפעוט יפהפה עם תלתלים עד הכתפיים, גדל להיות ילד מוכשר, נבון וסקרן. אהב מאוד לקרוא ספרים, לחקור וללמוד בעצמו על נושאים שעניינו אותו, וגילה כישרון מיוחד לשפות.
מורתו בתיכון בחרה לתת לו ציון לשבח וכתבה: "תומר הינו תלמיד מוכשר שאוהב לעזור לאחרים ומתנהג בצורה יפה ומנומסת בשיעורי אנגלית. בנוסף לציונים ראויים לשבח, הוא מבצע כל משימה ומשימה, עדיף מאתגרת, על הצד הטוב ביותר. כמו כן, הוא תמיד מגלה יצירתיות בדרך עבודתו. תומר גם התנדב להציג את תוכנית לימודי האנגלית של בית ספרנו בערב היכרות לתלמידי כיתות ו'. תומר, אני בטוחה שתגיע רחוק ואני ממש גאה להיות מורה שלך!"
מגיל צעיר חלם על שירות צבאי קרבי וכבר בגיל ההתבגרות החל לסלול את דרכו לשם. הוא פקד את חדר הכושר בתדירות גבוהה, הצטרף לקבוצת "אחריי!" להכנה לצה"ל ולמסלול הכושר הקרבי של מרכז "יובל עילם", ועבר גיבושים ליחידות העילית של הצבא.
לפני שהתגייס, היה חניך במכינה הקדם-צבאית "שחר" בניצן, סמוך לאשקלון. הלימודים במכינה חיזקו את ערכי אהבת הארץ והזולת, שהיו טבועים בו עוד קודם.
באחד השיעורים במכינה, התבקש לכתוב עשרה חלומות שהוא רוצה להגשים עד גיל שלושים. בין היתר, כתב: "ללמוד עוד שפה, לסיים מסלול ולהשתחרר כלוחם ביחידה מובחרת, להשפיע על קבוצה גדולה של אנשים, להציל חיי אדם, לעזור להורים לחיות כמו שצריך ושלא יצטרכו לעבוד קשה, למצוא בת זוג לחיים".
בתשובה לשאלה מה המניע שלו להגשמת חלומות או מטרות אלו, כתב: "תחושת סיפוק שעשיתי ואני עושה משהו עם החיים שלי, שכל יום חדש שאני מתעורר אליו אני קם בן אדם טוב יותר וחכם יותר. רצון לעזור לסביבה שגידלה אותי והגנה עלי ולתת להם בחזרה את מה שהם הביאו לי. תחושת מימוש עצמי שהצלחתי להגיע ליעדים שהצבתי במהלך החיים שאני כל פעם ממשיך ליעד הבא. כל דקה ושנייה בחיים חשובה וצריך לנצל את הזמן כמו שצריך ולא לשקוע ולהיסחף לתוך הסחות הדעת המיותרות, בשביל שאני אוכל להיות שמח בכל נקודה בחיים, כשאני אסתכל על החיים במבט לאחור ובמבט לעתיד".
ב-4.4.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". הוא סיים את ההכשרה בהצטיינות וכהוקרה קיבל את כומתת המ"פ (מפקד הפלוגה) בסוף מסע הכומתה.
המוטו שלו, לאורך כל חייו ובייחוד בכל הקשור לצבא, היה: "no excuses - בלי תירוצים". הוא דבק בו גם כשהגיע לקצה גבול היכולת שלו וכמעט איבד את הכוחות, ולא ויתר לעצמו. גם במהלך ההכשרה, כשהיה חוזר הביתה עייף בסופי השבוע, לא ויתר על אימונים בחדר הכושר ונתן בכל אימון את המקסימום. בכל מה שעשה, ידע לנטרל את רעשי הרקע ולהיות ממוקד במטרה.
בתום ההכשרה יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) והפך למפקד. הוא סופח לגדוד 13 של חטיבת "גולני" ועבר קורס מרגמות, שאחריו הוצב במוצב "פגה" הסמוך לקיבוץ נחל עוז, בעוטף עזה.
לאורך כל השירות, עשה הכול כדי להישאר החייל הכי טוב, הכי חזק, בכושר הכי טוב. גם בשעות מאוחרות לא ויתר על אימונים ואף הדריך אחרים בסבלנות יתרה.
כשכתב לעצמו איך הוא רואה את תפקיד המפקד, ציין שחשוב לו להיות מקצוען, ושכמפקד עליו לדעת לדבר לליבם של החיילים. את אותם סטנדרטים גבוהים שהציב לעצמו, הציב גם לחייליו ולחבריו, סחף אותם אחריו ודחף אותם למצוינות. הוא היה קשוב ומסור לפקודיו והיווה עבורם דוגמה ומופת ללחימה ללא פשרות.
לצד אהבתו הגדולה לכושר ולספורט, אהב מאוד משחקי מחשב, את הים, מוזיקה וקולנוע.
בכל מקום אליו הגיע, כולם התאהבו בו. תמיד היה מוקף בעשרות חברים ושימש כמרכז וכ"דבק" של כל חבורה. שנון וציני מאוד, בעל חוש הומור מעולה ואהבה לחיים, שמעולם לא פספס הזדמנות להתנדב ולעזור. "תומר הוא ילד שזוכרים אותו", נאמר עליו. "אוהב להתנדב ראשון, לקחת חלק, ראשון בהכול".
אחד החברים הקרובים אליו ביותר היה בן דודו, מיכאל, שנולד שלושה חודשים אחריו והיה עבורו כמו אח תאום. השניים חלמו לטוס אחרי השחרור לטיול בדרום אמריקה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בשישי בערב תומר דיבר עם הוריו, סיפר שבחמישי הוא צפוי לחזור הביתה לסוף השבוע ושבעוד חודש ייצא מאזור עוטף עזה לאימון. בחמש וחצי בבוקר שבת, כבר היה עם חייליו בשטח, במתחם המרגמות הנמצא מחוץ למוצב, מאתיים וחמישים מטרים בלבד מגדר הרצועה.
כשמחבלי החמאס פרצו את הגדר, תומר וחייליו היו מהראשונים שנתקלו בהם. הם החליטו לצאת מהכלים הממוגנים ולהילחם. תומר נלחם מול עשרות מחבלים, עשה את כל מה שהוכשר לעשות על מנת לעמוד במשימה ולהגן על חבריו לבסיס ועל תושבי העוטף, עד שנפל בקרב.
ארבעה-עשר מלוחמי גדוד 13 של "גולני" נפלו בקרב על מוצב "פגה".
סמל תומר ברק נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ואח.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
אביו, איתי, סיפר: "תומר היה ילד טוב, מוכשר, חכם, חייכן, שנון בצורה בלתי רגילה וחברותי. כולם אהבו אותו בכל מקום שאליו הלך. כל הזמן היה חדור מטרה, שידר ביטחון ואמר שלא יקרה לו כלום. התחלנו לתכנן טיול משפחתי להמשך אבל הוא כבר לא ייצא לפועל. אני לא מאמין שהוא איננו ואני אב שכול. לא יכול לדבר עליו בלשון עבר".
אימו, שרון, ספדה לו: "תומר אהוב ליבנו. קשה מנשוא לדבר עליך בלשון עבר. בזיכרון שלנו אתה תומר, הילד החייכן בעל הצחוק המדבק והתלתלים. ילד שיודע מה הוא רוצה מגיל קטן. לאורך השנים היו לך כל מיני פרויקטים קטנים. כשאהבת משאיות, החדר שלך היה מלא במשאיות. כשאהבת דינוזאורים, החדר שלך היה מלא והיית משנן ולומד את השמות של כולם. כשגדלת ולמדת לקרוא, היית משלים סדרות שלמות של ספרים. כזה היית – יסודי...
"תומר נגע בכולנו. ביני לבינו היה קשר שלא נדרש למילים, די היה במבט, אבל אני לא בטוחה שאמרתי לך מספיק שאני אוהבת אותך. אבא איתי, בניגוד אליי, בכל רגע נתון היה אומר לך כמה הוא אוהב אותך, חיבק אותך, השתדל למלא כל בקשה שלך ואהב אותך עד כלות הנשימה".
סבתו, חוה, ספדה: "תומריקו, מר גיבור שלנו, אתה הראשון שהרשיתי לו לקרוא לי סבתא או סבתוש. זה לא הגיוני ובלתי נתפס שאני מלווה אותך לקבורה. אתה, שרצית כל כך להיות לוחם. רק ללחום ולשרת את המדינה. אמרתי לך: 'תומר, כבר תרמנו שניים לצבא, למה?' ולא הסכמת איתי. לחמת ונפלת כגיבור. גיבור של כולם. מי יקרא לי עכשיו: 'סבתוש מה קורה, יש אוכל?' מי ילטף אותי, יחבק חזק חזק כמוך. מי ייזכר בצחוק איך דהרנו בג'יפ כשאני שרה לך... היית ילד מורעל צבא, ובבת אחת הפכת מחייל לחלל. אני לא נפרדת ממך אהובי, אתה תמיד תהיה אצלי נכד מספר אחד, כמו החמישה אחריך... אוהבת אותך עד אין קץ, עד שניפגש שוב. מי ייתן מותי תחתיך".
שייט לזכר תומר נערך בהשתתפות חיילים ומפקדים ששירתו עמו.
משפחתו נטעה עץ לזכרו בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) "גולני", בו התחיל את דרכו הצבאית.
עמותת "אחריי" ערכה מסע לאורך חופי בת ים, יפו וראשון לציון להנצחתו ולהנצחת סמ"ר סהר סודאי, שהיה חברו הטוב ונפל בעזה מספר חודשים אחריו.
ברשת מכינות "שחר" הוחלט לקרוא למכינת שחר בניצן על שם תומר.
עמותת "הברק של תומר" הוקמה על מנת לשמר את זכרו. העמותה עסקה בתחילת המלחמה בגיוס כספים לרכישת ציוד וחבילות ללוחמי צה"ל וליחידות עילית של המשטרה. פעילותה מתוכננת להתרחב לטובת סיוע למלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון) ובעיקר לנוער בסיכון להתקבל למכינות וליחידות קרביות ולסייע להם בכל מה שידרש במהלך השירות הצבאי וגם אחריו.
עמודי זיכרון לתומר נפתחו בפייסבוק, בשם "לזכרו של סמל ראשון תומר ברק ז"ל" וברשת האינסטגרם תחת השם remembering_tomer_barak.