קורות חיים
עילי נולד ברמת גן בשבת, יג' בניסן תשס"ד, 3 באפריל 2004. בן ללימור ולעוזי, ואח צעיר לעמרי. עילי גדל והתחנך בעיר רמת גן, למד בבית הספר היסודי "מורדי הגטאות" ובתיכון "בליך" במגמות ביולוגיה ומנהל עסקים.
עילי היה חרוץ ואחראי, כבר בכיתה י"א החל לעבוד בעבודות שונות - בשבוע הספר בתל אביב ובפיצרייה "ברוקלין" ברחוב דיזנגוף בתל אביב. עילי נהנה מהעצמאות הכלכלית ומהעבודה לצד חבריו אשר סיפרו על טוב ליבו, על מסירותו ועל כי בכל עת התנדב בשמחה לגבות אותם במשמרות.
עם סיום לימודיו בתיכון ועוד בטרם התגייס לצבא יצא עילי לבדו לטיול בקולומביה ובסרי לנקה וצבר חוויות, ראה נופים והכיר אנשים חדשים. כל האנשים הצעירים שפגשו בו נפעמו מהעובדה כי יצא לבדו בגיל צעיר ולפני צבא שכן חשבו שהוא ב"הטיול הגדול" של אחרי הצבא. בכל מקום אליו הגיע ופגש אנשים התחבר אליהם כדרכו במהירות ובחן שכה היו אופייניים לו והם מצדם התאהבו בו בשנייה.
עילי היה אדם נפלא, אוהב חיים, צנוע, איכותי, חבר טוב ואיש של אהבה ונתינה. עילי עזר תמיד לכל מי שנזקק לעזרה, הושיט יד ופעל למען משפחתו וחבריו. עילי הפיץ את האנרגיה הטובה שלו לכל עבר, שימח והצחיק את כל מי שסביבו. השקט שלו בלט בעשייה שלו ומעולם לא היה צריך לבקש ממנו דבר, שכן תמיד היה נכון לסייע לכל אחד ובכל עת. עילי היה שמח, תאב חיים, מוכשר ויצירתי ואישיותו הייתה חיובית וקורנת. את הלב הגדול והרחב שלו עטפו כנות, כבוד וערכים. עילי היה ספורטאי מצטיין, שהרבה להתאמן בריצה, במשחקי כדורסל, כדורגל ובגלישה.
עילי היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי ת"א" בכדורגל ובכדורסל. בחתונה של בת דודו פגש את "השועל", ראש מועדון אוהדי "האולטראס" של "מכבי תל אביב" בכדורסל, שראה אותו בחתונה, נכבש בחיוך הכובש שלו והעניק לו את צעיף ה"אולטראס". עילי אהב טבע, מוזיקה ואמנות. הוא ניחן בכישרון מוזיקלי יוצא דופן, ולימד עצמו לנגן בשלושה סוגי גיטרות - קלאסית, אקוסטית וחשמלית - וכן באורגן חשמלי. עילי היה קשור מאוד למשפחתו והקפיד לדרוש בכל שיחת טלפון עם המשפחה בשלומה של סבתו.
עילי התגייס לצה"ל ושרת כלוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני. עילי בחר להיות לוחם מתוך הערכים בהם האמין - אהבת אדם, ערבות הדדית והגנה על המולדת. לאורך מסלול ההכשרה גילה נחישות ומוטיבציה לביצוע כל המשימות, כשהוא חדור מטרה. מעולם לא ויתר לעצמו גם נוכח הקשיים המנטליים והפיזיים. עילי ראה חשיבות גדולה במתן עזרה ובתמיכה בצוות שלו, תמיד סייע לחבריו, חיזק אותם והתנדב לכל משימה. בזכות ערכיו ומעשיו אלו קיבל בטקס סיום מסע הכומתה את אות "מצטיין מופת פלוגתי" והכומתה החומה הוענקה לו על ידי מפקד חטיבת גולני.
חברים לפלוגה מעידים על עילי שהיה מלא בקסם אישי, באהבה רבה לזולת וביכולת מדהימה לראות כל אחד ולהושיט יד בשקט ובצניעות. עילי נהג לנגן לחבריו לפלוגה בגיטרה כדי להעלות את המורל, להצחיק ולתת מוטיבציה במשימות הקשות. בתמונות רואים את החבר'ה בסיומם של מסעות ארוכים ומפרכים עם פנים מותשות, ורק עילי מחייך. עילי ניחן בעוצמה פנימית ובכושר מנהיגות. הוא הקפיד לראות את הטוב והחיובי שבכל מצב. חבריו קראו לו "try hard" - אדם שבוחר בדרך הקשה והמאתגרת ונצמד אליה.
בשבת שמחת תורה, כב' בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה 06:29, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על מדינת ישראל. תחת ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו לשטח ישראל אלפי מחבלים מהיבשה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל בסיסים צבאיים.
במהלך הקרב הקשה ותחת אש עילי קיבל בקור רוח שלוש החלטות אמיצות וגורליות. עילי ידע, בגבורה עילאית, כי הוא עלול להקריב את חייו ושם באחת בצד את ביטחונו וטובתו האישית. כל זאת כי ידע שעליו לנהוג לאור הערכים שלו ולהגן על המדינה שכה אהב, על המוצב ועל החיילים והאזרחים ששהו בו בעת המתקפה האכזרית.
ההחלטה הראשונה - מיד כששמע את היריות החליט לרוץ מעמדת הש"ג האחורי שבה שמר לאזור הש"ג הקדמי בו התנהלה הלחימה, ולחתור למגע עם המחבלים שהגיעו לשער המוצב.
ההחלטה השניה - החליט לבצע התקדמות נוספת לעבר עמדת הש"ג כדי לבלום מקרוב את המחבלים ולמנוע מהם לחדור למוצב.
וההחלטה השלישית וההרואית - כאשר התקדם לעמדת הש"ג שבה הייתה באותה עת חיילת, ולמרות שהמפקד שלו אמר לו לחלץ עצמו לאחור תחת חיפוי אש שהציע לו, עילי החליט להישאר להגן עליה. וכך אמר למפקדו: "אני לא עוזב אותה. אני שומר עליה. אני פה בשביל לשמור על מדינת ישראל. אני לא עוזב אותה לא משנה מה קורה. אני שומר עליה. היא איתי. אני מגן עליה".
מרבית הלחימה במוצב הייתה בעמדת הש"ג ומסביב לגדר המוצב. במהלכה עילי הספיק להתקשר למ"פ ולמ"מ מפקדיו בגולני שהיו בדרכם לעוטף, ולדווח להם בקור רוח ותוך כדי הקרב על הנעשה. במהלך הקרב עילי התקרב למחבלים והצליח לפגוע ברבים מהם ובכך לבלום את כניסתם למוצב, עד שנהרג. בזכות מעשי הגבורה של עילי וחבריו שלחמו לצידו ונפלו בקרב נמנעה כניסת מחבלים לבסיס ובכך ניצלו חייהם של למעלה משבעים חיילים ואזרחים ששהו באותה העת בחמ"ל המוצב.
רב-טוראי עילי בר-שדה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים ואח.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
אישיותו האוהבת, הערכית, המוסרית והאצילית של עילי מלווה את המשפחה והחברים.
סיפר עליו אביו: "ילד מושלם שלי, כליל השלמות. יפה נפש. אוהב צדק. בפועלו הוא מימש את הטוב שבו ומימש ערכים ואידיאלים טובים ונאצלים... האובדן קשה מנשוא, חיינו קיבלו תפנית מרה וכואבת אך נזכור כולנו שבמותם ציוו לנו את החיים. נבחר בחיים מתוך תחושת גאווה בבנים ובבנות שלנו שהלכו אחר האמת שלהם במותם כמו גם בחייהם".
סיפרה עליו אימו: "עילי היה ילד מאוד שמח, תאב חיים, מוכשר, יצירתי. הייתה לו נפש טובה וחפצת חיים. ילד שאהב לעזור ולתת מעצמו, לא שאל שאלות. אדם של שמחה, של חיוך, של עידוד. אהוב על כולם. אישיותו הייתה חיובית וקורנת".
סיפר עליו מפקדו: "בחור זהב, בעל ערכים שיש ללמוד ממנו. על מעשיו בלחימה הוא ראוי להערכה אין סופית. הוא הקריב את עצמו למען החברים שלו, למען כל המוצב, בלם אותם עד הרגע האחרון ופשוט לא ויתר. זה סיפור שאסור שיישכח".
סיפר עליו חברו: "עילי אחי היקר, אני לנצח אזכור את הנחישות שלך, את רוח השטות שלך, את המנטליות החזקה ואת קור הרוח שלך. אתה לנצח תהיה בליבי, אתה חבר אמת ואישיות נדירה. זכיתי להיות חבר שלך, אני רוצה שתדע שאני מקדיש לך את הניצחונות בכל משחק שלי ולוקח איתי את התחרותיות והווינריות שלך, את טוב הלב שלך וערך החברות שהיה ראשון בסולם הערכים שלך".
חבר נוסף סיפר עליו: "עילי אחי, היית אדם מיוחד, אדם של נתינה, אדם של מעשים, אדם של אמת. השירות הקרבי הוא סך הכול ביטוי לאדם שאתה, מאז ומתמיד היית לוחם, אחד כזה שידע לכבוש את פסגת ההר כשצריך ותמיד בשקט ובענווה אחת גדולה. לא אשכח את הרגעים הקשים שלנו, את העזרה שלך בגיבוש ולצערי לא המשכנו יחד בצבא ולא יכולתי לעזור לך חזרה ועל זה אני מבקש ממך סליחה. סליחה על שדרכינו נפרדו בצבא, סליחה שלא עשיתי כל מה שאני יכול בשביל להגן עליך, כי אנשים כמוך צריך לשמור מכל משמר. אתגעגע אליך אחי, אתה מלאך. נוח על משכבך בשלום".
חבר אחר סיפר עליו: "הוא נכנס ללב של כולם. לא מפתיע אותנו שכך בחר לפעול בקרב הקשה, בחר בערכים שהוא האמין בהם מתוך ערכים שדבק לאורם - דאגה לחברים שלו ואהבת המולדת".
אשכול גנים אשר הוקם ברמת גן, העיר בה גדל, נקרא על שמו - "אשכול עילי".