סמ"ר מארו אלם ז"ל

קורות חיים

בנם הצעיר של יגבאל וגבריה. נולד ביום כ' באייר תשס"ג (22.5.2003) באתיופיה. אח ליפטוסרה, אזוונט, בלטה ונגוסו.

בגיל אחת-עשרה עלה עם משפחתו לישראל. תחילה התגוררה המשפחה במרכז הקליטה "איבים" שבשדרות ולאחר מכן עברה לאשקלון. גדל בבית חם ואוהב וממנו ספג את הערכים שלאורם פעל – ענווה, כבוד, דאגה לאחר ונתינה בלי לבקש תמורה.

מארו היה ילד עם נשמה גדולה ולב חם שאין שני לו. ילד ביישן ושקט שעל פניו נסוך חיוך דרך קבע. ככל שהתבגר בלטו יותר ויותר יכולת המנהיגות שלו והחשיבות שייחס לחברות אמת. הוא תמך בחבריו, היה להם לאוזן קשבת, ייעץ להם ועודד אותם בשעת משבר.

אהב לרכוב על אופניים, לטייל לאורך החופים ולשחק כדורגל וסנוקר. ענף ספורט שהצטיין בו במיוחד היה ריצה. הוא השתתף בתחרויות ובזכות התמדתו ועבודתו הקשה הגיע להישגים נאים וקטף מדליות וגביעים.

חינוכו בארץ החל במרכז הקליטה בשדרות ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון "מקיף ב'" שבאשקלון. לאחר שנתיים עבר ללמוד בכפר הנוער הדתי טכנולוגי "בן יקיר" שבעמק חפר במסגרת של פנימייה. מארו היה תלמיד אהוב וייצג את כפר הנוער בתחרויות ריצה רבות.

בשנות לימודיו בכפר הנוער הצטרף לתנועת הנוער "אחריי", המחנכת לפיתוח מנהיגות צעירה ועזרה הדדית, והיה פעיל בה עד לסיום לימודיו התיכוניים. התנועה תרמה רבות לעיצוב דמותו והוא הוקיר מאוד את פעילותה ואת תרומתה.

ביום 9.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם וקלע בחטיבת "גולני", גדוד 51. למרות הקשיים הוא אף פעם לא התלונן. היה חדור מוטיבציה, גילה חוסן נפשי והצליח להתמודד עם כל אתגר. בתוך כך עזר בכל עת לחברי הצוות והם ידעו שאפשר לסמוך עליו ושהוא תמיד יעמוד לצידם: "לוחם בלתי שביר, צנוע ושקט, עם מנהיגות שקטה שסוחפת אחריו את החברים מתוך עשייה ודוגמה אישית", כדברי אחד מחבריו.

מארו היה אמור להשתחרר מהשירות הסדיר באוגוסט 2024 וכבר תכנן את עתידו. הוא חלם על תחרויות, לימודים ומשפחה, ואף בחר שם לבת שרצה שתיוולד לו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה השבת חיילי הגדוד היו אחראים על גזרת כיסופים, החולשת על הקיבוצים עין השלושה, מגן, נירים וניר עוז. בשעה חמש וחצי בבוקר יצא מארו בכוח של שלושה חיילים וסגן מפקד הפלוגה לסיור חפ״ק שגרתי (כוננות עם שחר) לאורך גדר הגבול. כשעה לאחר מכן נשמעו אזעקות והדי מטחים שנורו מעזה לכיוון העוטף, ובשעה שש וחצי ניהל הכוח קרב ראשון עם מחבלים שפרצו את הגדר. עשר דקות אחר כך דיווחו תצפיתניות הגזרה על חדירה של מחבלים לאורך נקודות שונות בגדר, והכוח עשה דרכו אל "הבית הלבן", מוצב התכנסות ליד קיבוץ נירים. הם נלחמו בחירוף נפש, הרגו מחבלים רבים ועיכבו את כניסתם לקיבוץ נירים וליישובים הסמוכים. לאחר כשעה של לחימה, בשעה שבע וחצי, נפגע הג'יפ מטיל RPG שנורה לעברם. מארו נפגע, הצליח לשים על עצמו חוסם עורקים אך אז נורה על ידי מחבל ונהרג. לצידו נהרגו שני חיילים נוספים.

סמל מארו אלם נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

ספד לו מפקדו: "מארו, התאמנת, הצטיינת, השתתפת באירועים מבצעיים רבים תוך חתירה למגע וגילוי אחריות. היית שקט, צנוע, חבר טוב עם לב ענק. היית לוחם אמיץ וחזק ושימשת דוגמה לכל הפלוגה, ובעיקר לצעירים שהצטרפו אליה. נפלת בקרב ביום שבת, יום שמחת תורתנו, תוך לחימה ותוך הגנה על חבריך. נפלת יחד עם חברים נוספים ועם מפקדיך לשירות בקרב גבורה ... משפחת אלם היקרה, היו גאים במארו, ובשעה קשה כזו בשמי ובשם חיילי גולני וגדוד 51 אני מבקש להשתתף יחד איתכם באבלכם. משפחת גולני היא משפחתכם לתמיד ... מארו, נוח על משכבך בשלום".

בתשרי תשפ"ה (אוקטובר 2024) הוכנס לבית הכנסת בכפר הנוער בן יקיר ספר תורה לעילוי נשמת מארו.