קורות חיים
בנם של אלכסנדר יהונתן הי"ד ורבקה. נולד ביום י"ח באייר תשנ"ז (25.5.1997) בקריית ארבע. אח ליהודה, אליהו, תהילה ויואב ינון.
יוחאי גדל והתחנך בקריית ארבע, למד בבתי הספר המקומיים.
כשהיה בן חמש התייתם מאביו אלכסנדר, חבר כיתת הכוננות בקריית ארבע, שנהרג בקרב עם מחבלים בציר המתפללים בחברון. יוחאי גדל בצל גבורתו ומסירות נפשו של אביו, וספג את ערכי אהבת הארץ שהנחו אותו.
שנים מאוחר יותר, אמר: "אירוע כזה, כמו שקרה לנו, יכול לשבור או להרים בן אדם. אנחנו במשפחה בחרנו בדרך של להרים ולחזק".
כשהיה בן שמונה-עשרה החל ללמוד בישיבה הגבוהה "איילת השחר" באילת. אחרי שש שנים של לימודים, כשהוא בן עשרים וארבע, החליט להתגייס לשירות צבאי.
ב-21.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". עם סיום המסלול, יצא לפיקוד ולקצונה וחזר לגדוד 13 של החטיבה כמ"מ (מפקד מחלקה).
"לסיים קורס קצינים זה מרגש, אבל יש כאן משהו מעבר, שבהשוואה אליו כל טקס מתגמד – לחזור לחטיבה, להיות מפקד ולקבל את הלוחמים שלי", אמר בטקס סיום הקורס, שנערך בחודש אדר תשפ"ג (פברואר 2023), "אני ועוד רבים וטובים מאמינים בלוחמים ובעם שלנו. אהבת ישראל ותרומה למדינה הן מה שעומד בבסיס של המשפחה שלי ושל אבא שלי, זה מה שהוא השאיר אחריו, ואני בטוח שאם הוא היה ראה אותי היום הוא היה גאה בי".
גם כחייל וכמפקד, שמר על חיבור לערכי היהדות והתורה ושאב מהם הכוונה והשראה. הוא הקפיד להוציא את ציציותיו החוצה, וכששאלו אותו אם הוא לא חושש שילעגו לו ענה: "אני לא לובש ציצית על מנת שאנשים מבחוץ יראו אותה, אני לובש אותה עבורי, שכל הזמן אראה אותה ואזכה לקיים את הכתוב: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'.'"
אהבת הארץ והעם היו טבועות בו. הוא אהב לטייל בארץ והיה בעל כרם בהרי חברון, אותו טיפח בכל הזדמנות והשקיע בו רבות. "יוחאי חי בשביל כל עם ישראל, קשר לעם ישראל אצלו לא היה דבר אמורפי ומנותק אלא חי ופועם בתוכו", אמר אחיו הגדול, יהודה.
הוא היה צדיק, במובן העמוק ביותר של המילה. חבר טוב, אח למופת ובן נהדר, אדם של אמת, עבודה קשה ועמל תורה, ללא ויתורים וללא פשרות. שילוב מקסים של קשיחות ומתיקות. תמיד לימד זכות על כל אדם, נהג בעדינות ונזהר בכבודם של אחרים. כשראה פילוג ושנאת חינם בתוך העם, הוטרד מכך מאוד ודיבר לא מעט על הצורך לאחד את השורות ולהימנע מלשון הרע.
בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, אייר תשפ"ד (אפריל 2023) אמר: "אנחנו זוכרים את הגבורה, הנובעת מהיותנו עם ישראל. אותה רוח גבורה השורה על כלל האומה ומקשרת אותנו אל כלל ישראל, היא המשהו הפנימי העמוק האומר לנו למסור את הנפש".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 , בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
יוחאי פיקד על כוח קטן של "גולני" שאבטח את מוצב נחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה. עם תחילת המתקפה, הבין כי לא מדובר במטח רקטות בלבד אלא באירוע חדירה. יחד עם קצין עמית ועם לוחם נוסף הם יצאו להילחם כחוליה ולאחר מכן החליטו ללכת להגן על החמ"ל ועל התצפיתניות ששהו בו. כשאחותו התקשרה אליו באותו הבוקר, אמר לה: "אני בסדר, תתפללו, לא רק עליי, על כל עם ישראל".
במשך שש שעות התנהל קרב גבורה מול עשרות מחבלים, כשמפעם לפעם יוחאי וחבריו נכנסים אל החמ"ל כדי לעודד את קציני המטה והתצפיתניות שבתוכו. בשלב מסוים, נזרק לעברם רימון, יוחאי זינק עליו על מנת לספוג את הפיצוץ, אך הרימון לא התפוצץ והתברר כרימון נפל.
בחלוף השעות, התחמושת של יוחאי וחבריו אזלה. כשהמחבלים הבינו זאת, הם קראו להם להיכנע , יוחאי חייך ואמר: "לעולם לא ניכנע". מתוך אקט של ייאוש המחבלים הציתו את החמ"ל. יחד עם חבריו ניסה לחלץ את הנמצאים בחמ"ל דרך החלון, המשיך להילחם במחבלים בידיים חשופות עד שנפל בקרב.
בקרב על מוצב נחל עוז נפלו למעלה מחמישה-עשר לוחמי פלוגה ב' מגדוד 13 של "גולני".
סגן משנה יוחאי דוכן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו אם, שלושה אחים ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.
אימו, רבקה, ספדה לו: "ילד יקר שלי. הגעגוע אליך ולחיבוק החם שלך, לחיוך הטוב שלך, צורב כמו שאי אפשר לתאר במילים. היית לי כמו סלע שיכולתי להישען עליו, כמו חומה שמגנה עלי. אני אוהבת אותך עד אין סוף. השם ייקום דמך".
יהודה, אחיו הבכור, ספד: "יוחאי אחי אהובי, הגבר המתוק והחזק. דואליות של אמת וקדושה, עוז, עוצמה ועדינות נפש. היית הר איתן של אמת ברורה ונהירה. כמה עומק היה בך, כמה קדושה ועדינות. היית חוזר מהצבא ועל אף העייפות עוזר בבית - בונה, מתקן, מתבדח. ההומור שלך, כזה שלא מסתלבט, כזה שיודע לשמוח...
חבר שלך לנשק סיפר איך קפצת על המחבלים עם ידיים חשופות. אמרת לו: 'לא נכנעים' כשנגמרה לכם התחמושת. איזה אדם ענק היית. אני מודה להשם שזכיתי להיות אחיך. אני כל כך רוצה לשמוע את קולך ולחבק אותך, רוצה שתמשיך להתייעץ איתי איך להיות מפקד טוב. אני כל כך גאה בך אחי, גיבור שלי. אני כל כך אוהב ומעריך אותך. יוחאי, אני אוהב אותך. סלח לי. אבא מלטף לך את הראש, תשמרו עלינו."
"כשיוחאי היה מחליט משהו – הוא היה הולך איתו עד הסוף", כתב חברו, ידידיה. "אין מצב לעיגולי פינות, אין מצב שהוא יוותר לעצמו ולא רק שלא יוותר לעצמו, הוא גם יסחוף יחד איתו את כל מי שסביבו. יגרום לכולם ללכת איתו. כל דבר שלקח על עצמו כדי להשתפר בעבודת המידות ועבודת השם – לא היה אפשר להתעלם מזה. היית נסחף יחד איתו ועושה גם את כל המאמצים להיות הכי טוב שאפשר".
דניאל, חברו של יוחאי, קרא לבנו על שמו. הוא כתב: "זכות גדולה נפלה בחלקנו. זכינו לקרוא לבננו יוחאי, על שמו של חברנו הקדוש יוחאי דוכן, השם יקום דמו. קדוש בן קדוש... יוחאי היה גיבור גדול. יוחאי עשה מעשה גבורה שבא כתוצאה מחיים שכל כולם מבטאים גבורה כזאת. באמת שיוחאי לא היה גיבור רק בקרב הגבורה שלו אלא יוחאי היה גיבור כל ימיו. קשה להכיל את הגודל והגדלות של יוחאי. קשה להצביע על הנקודה שבה היה גדול, כי הכול אצלו היה ככה. כל חייו היו כאלה... יוחאי היה אדם בלתי מתפשר. חי חיים מלאים ללא מנוחה. הוא היה אדם נינוח, אבל מעולם לא ראית את הרצון הפנימי שלו במנוחה. תמיד הוא היה בהתקדמות, מחשבתית ומעשית.
תמיד חתר לאמת, תמיד שאף לגדלות. זה לא שיוחאי היה מושלם שבמושלמים, אבל יוחאי היה תמיד תמיד בשאיפה לשלמות... יוחאי ללא ספק היה האדם השלם. והכול מתוך תמימות ושאיפת צדק בלתי פוסקת. אנחנו תפילה כי זה הקטן גדול יהיה. כי בננו יוחאי הקטן יזכה לקבל את תכונה זאת, ועוד רבות וטובות של יוחאי הגדול".
הזמר והיוצר שמואל אורי ישראל, שהיה שכנו של יוחאי, הוציא שיר לזכרו בשם "לוחמי הרוח". השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.
עמוד לזכרו הוקם באתר Remember ובו סרטונים, תמונות וסיפורים מתחנות שונות בחייו.
המשפחה עמלה על כתיבת ספר תורה מהודר לעילוי נשמתו.