קורות חיים
בן ניסים וחנה, נולד ביום ט"ו בתמוז תשי"ח (31.7.1958) בל-אביב. לאחר שנולד, עברה המשפחה לבת-ים. כבר בגן הילדים נתגלתה נטייתו של יצחק לעסוק בעבודות עץ. הגננת היתה יוצאת לחפש בנגריות קרשים וכפיסי-עץ כדי לספק את תאוותו של הילד לעיסוק זה.
כאשר למד בבית-הספר "התחיה" בבת-ים הוסיף יצחק לטפח את תחביבו- כל מלאכת כפיים הקשורה בעץ. בתערוכות המלאכה, שנערכו מידי שנה בבית הספר, היו מרבית עבודות העץ שהוצגו משל יצחק והללו הרבו ביופיין. גם בשאר המקצועות השתדל שלא לפגר אחר הדרישות.
הוא התבלט בהתנהגות הטובה והשקטה. בתום לימודיו היסודיים ביקש יצחק להמשיך בבית הספר מקצועי כדי להעמיק את ידיעותיו ולפתח את כישוריו במקצוע הנגרות. וזאת עשה בבית הספר מפתן בבת-ים, שם למד שלוש שנים. באותו זמן היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" שבעיר וכן עבר קורס מ"כים במסגרת הגדנ"ע והוסמך למ"כ.
יצחק יצא לעבוד במקצועו בפרק הזמן הנותר עד לגיוסו לצבא. ההורים הופתעו, שעל אף מימנותו לא החזיק מעמד בשום נגרייה יותר משבוע שבועיים. אז נודע להם מפיו כי עזב את נגריות כמחאה, על שבעליהם "מרמים" משתמשים בעץ לא משובח ואינם מוציאים מידם מלאכה מושלמת.
כאשר הגיעה שעתו להתגייס לשירות חובה, בתחילת מאי 1976, ביקש יצחק ללכת בעקבות אחיו לחטיבת "גולני".יצחק לא נלאה מלהקשיב לדברי השבח והגאווה שאחיו נהג להרעיף על היחידה שלו. מבוקשו של יצחק אמנם ניתן לו, והוא שובץ ב"גולני". שם נודע בידיעותיו הטכניות ובכושרו לתקן כלי-רכב פגומים, על-כן ביקש המ"פ שלו למנותו כנהג לרכבו.
כשנה לאחר התגייסותו ביום ז' בתמוז תשל"ז (23.6.1977) נפטר יצחק בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית העלמין הצבאי שבחולון. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.
ההורים תרמו לזיכרו ספר הפטרות.