קורות חיים
בן משה וויקטוריה. נולד ביום ז' בכסלו תרצ"ח (11.11.1937) באיסטנבול שבתורכיה. לאחר שעלה ארצה למד בבית-הספר היסודי על-שם רמז שבראשון-לציון. כל חייו שאף לשרת בחיל-הים. יהודה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1955, ושירת בחיל הים בשייטת הצוללות שבחיפה. הוא היה מסור ונאמן לתפקידו ומילא את משימותיו ברצון רב. לאחר-מכן ירד אילתה לשרת בנחתת וגם בשירותו זה היה מסור לעבודתו ועשה אותה בסיפוק רב. בערב יום העצמאות תש"ך נשלח לו מכתב-הערכה מנשיא-המדינה דאז, יצחק בן-צבי ז"ל, על מילוי תפקידו במסירות ועל התרומה שתרם להגברת ביטחון ישראל ואזרחיה. בסוף ינואר 1959 הצטרף לצבא הקבע, המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון של צה"ל (בכיתות המרוכזות), ובחיל-הים סיים קורס מכונאים. ביום י"ז בשבט תש"ל (24.1.1970), מצא את מותו בעת מילוי תפקידו בחילוץ משאית-החתמושת שהתפוצצה באילת. הניח אישה ושלושה ילדים.
לאחר נפלו הועלה לדרגת רס"ר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון-לציון. מפקדו כתב במכתב תנחומים למשפחה: "מקצת מרגשותינו כלפי יהודה אנסה להעלות בכתב. יהודה הגיע אלינו מן הצוללות, שם שירת זמן רב. הוא היה המבוגר שבנו ושימש כיועץ ומנחה לחיילים. רבים מהם דרשו בעצתו על סמך נסיונו הרב בצבא והוא לא היסס ליעץ לבחורים שהיו זקוקים לכך. כאיש מקצוע מילא את תפקידו במסירות, שקשה לראות זאת בכל אחד, ודקדק בגדולות כבקטנות. לנו, לחבר המפקדים. היה ידוע שיהודה מטופל במשפחה וזקוק להימצא לידה, אך מעולם הוא לא דרש זכויות-יתר ונהנה כחייל צעיר לצאת לים לפעילות ולהתאמן. ידוע לנו עד כמה היה גאה בכם. באשתו ובילדיו והקדיש חלק גדול ממחשבתו לכם. קשה לנחם על אבדן אדם, בעל ואב כזה. תקוותינו ורצוננו - ללכת בדרכו והצלחתנו תהיה נחמתכם".