סרן איתי מרקוביץ ז"ל

קורות חיים

בנם של תמר ואורן. נולד ביום ח' בסיוון תשס"ב (19.5.2002) ביישוב כוכב יאיר שבשרון. אח לעומרי ואלה.

איתי גדל והתחנך בכוכב יאיר, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי.

ילד חכם, אנרגטי וטוב לב, עם חיוך כובש ועיניים נוצצות, שכונה על ידי חבריו "מרקו". מעבר ללימודים הצטרף כחניך לשבט "צור" של תנועת הנוער "הצופים" ובהמשך שימש כמדריך בתנועה. בזמנו הפנוי, אהב לנגן על גיטרה ולשחק כדורסל.

עם תום לימודיו בתיכון, התנדב לשנת שירות בכפר הנוער "כפר סילבר", הסמוך לאשקלון, שם הדריך נוער עולה. כשאימו שאלה אותו כיצד יתקשר עם העולים החדשים שעדיין לא דוברים עברית, ענה איתי: "אני יודע לנגן ואני יודע לשחק כדורסל. נתחיל משם..."

בשנת השירות, הבין איתי כמה השפעה יכולה להיות לו, ועד כמה יש ביכולתו לעזור לאחרים ולחולל שינוי. הוא מצא משמעות עמוקה בעשייתו, יצר קשרים חזקים ועמוקים עם חניכיו והמשיך לבקר אותם ולעזור להם גם אחרי שסיים את התנדבותו במקום.

איתי היה חבר אמת, בן, נכד ואח מסור, ששאף לבלות כל רגע עם חבריו ועם בני משפחתו, שמר על קשר עמוק וקרוב עם הוריו ואחיו ושיתף אותם בכול. הוא אהב לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, למצוא נקודות תצפית מרהיבות ולצפות בזריחות ובשקיעות עם בירה, פק"ל קפה ועם אנשים שאהב.

ב-9.12.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". עם תום הטירונות יצא לקורס מ"כים, שם התבלט בביצועיו וביכולת המנהיגות שלו.

מפקדו בקורס סיפר: "מהר מאוד קלטתי בחור מוכשר, חזק פיזית ומנטלית, אינטליגנט, כריזמטי, עם צורת חשיבה יוצאת דופן שלא מפסיקה להפתיע וביטחון עצמי עצום שאין לך מושג מאיפה בחור שכרגע סיים טירונות הביא אותו.

"תמיד ידעתי שמרקו יגיד לי את כל האמת, לא משנה מה, ימלא כל משימה בהצלחה וגם תמיד ייתן בדיחה קורעת כדי להקליל את המצב. הוא ידע לראות דרך העמדות פנים, הצגות, שקרים ומסכות שאנשים שמים, תמיד היה הכי מצוין ותחרותי בהכול ועם זאת גם לא צפוי בשום צורה ובעל עקשנות של פיל".

לאחר הקורס איתי שימש כמפקד כיתה, ובסיום המחזור יצא לקורס קצינים מתוך תחושת שליחות ורצון עמוק לתרום ולעשות שינוי.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

איתי היה בעיצומו של קורס הקצינים כשהחלה המתקפה. הוא הוקפץ ללחימה בשטח רצועת עזה, ובמהלך המלחמה סיים את הקורס וקיבל את דרגות הקצונה. בתפקידו הראשון כקצין, שימש כמ"מ (מפקד מחלקה) הכשרה בבא"ח "גולני" (בסיס אימונים חטיבתי).

האפשרות להכשיר דור חדש של לוחמים הייתה עבורו הגשמת חלום. הוא הבין את כובד האחריות שבידיו ואת השינוי שבכוחו לייצר, ולקח את תפקידו במלוא הרצינות. כך הגדיר לעצמו את תפיסתו הפיקודית: "'בזכות האמונה באדם' – משפט שמופיע בשערי בסיס 'חוות השומר' בו מוכשרים טירונים מאוכלוסיות מיוחדות, נערים בסיכון. אני מאמין שכל אדם באשר הוא יכול להגיע לפסגות שמעולם לא חשב שיוכל לכבוש.

"אני בוחר להיות מפקד וקצין בצה"ל ולהיות אחראי על חיילים מתוך אמונה שלמה כי ניתן לשנות ולעצב תפיסת עולם בבני אדם. מתוך רצון לפתח את החשיבה, להגביר תחושת מסוגלות ושליחות לחיילים. אני פה מתוך רצון להעשיר, להעמיק ולפתח כל אדם על מנת שיגיע למימוש עצמי ועל מנת שאנחנו כחברה נהיה חברה טובה יותר".

עם סיום הכשרתם של הטירונים עליהם פיקד, איתי נשלח אל גבול הצפון, שאליו התפשטה המלחמה מיומה הראשון, והוצב בגדוד 51 של "גולני". שם, קיבל תפקיד מורכב - לפקד על מחלקה ותיקה שספגה אבדות קשות במלחמה, בהן נפילתו של מפקד המחלקה.

איתי היה נחוש להרים את המחלקה ולהחזיר ללוחמים את המוטיבציה. לצד דרישותיו המקצועיות הבלתי מתפשרות, הבין שעליו לרכוש את אמונם והקדיש זמן רב לשיחות אישיות ולהיכרות עמם. בנחישותו וברגישותו, הצליח לגבש חזרה את המחלקה והחזיר להם את רוח הלחימה ואת האמון בעצמם. הוא לחם והוביל את חייליו במשך שבועות ארוכים, באומץ ובגבורה, ונכנס איתם למספר תמרונים בדרום לבנון, כמחלקת חוד המובילה את הגדוד.

ביום רביעי, 13.11.2024, יצא עם המחלקה לפעילות מבצעית נוספת בדרום לבנון. במהלך הפעילות, התפתח קרב מול מחבלי חיזבאללה שארבו ללוחמים ופתחו באש מטווח קצר. איתי לחם בעוז ובחירוף נפש, עד שנהרג. איתו נהרגו בקרב חמישה לוחמים נוספים.

סגן איתי מרקוביץ נפל בקרב ביום י"ב בחשוון תשפ"ה (13.11.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בכוכב יאיר. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

אביו, אורן, ספד לו: "כמה עבדת קשה להצליח, איך לימדת אותנו על אהבת הארץ והמולדת, לטייל ולראות את הזריחות... קיבלנו אותך כמתנה, זוכר את רגעי הלידה שלך, את הטיולים שלנו בארץ ובחו"ל. יצאנו לפני חודש לתצפית במצפה רמון ובדרך עברנו בעוטף עזה. אתה הראית לי מה עברת והתפעלנו יחד לראות שהכול שוב צומח... אוהב אותך המון! כולנו מקווים שהאובדן היקר שלנו יהיה האובדן האחרון של הדור הזה".

"לא אפשרי להסביר ולתאר את האדם שאתה, את החבר המשוגע שאתה" , כתב אחד מחבריו. "אחד שלוקח הכול לקצה, רוצה לטרוף את העולם בכל רגע, רוצה את הכול מהכול כאן ועכשיו, ואם זה חשוב לך, אז שיישרף כל העולם. המטרות שלך ששמת אותן מול העיניים והדרך שעשית כדי להשיג אותן תמיד עוררו בי השראה. פייטר ולוחם ענק עם כל כך הרבה כוח רצון להשפיע ולהשתפר כל הזמן".

איתי מונצח באתר ההנצחה לחללי חטיבת "גולני", הנמצא בצומת גולני, וכן באתר ההנצחה האינטרנטי לחללי החטיבה.

משפחתו הקימה אתר לזכרו תחת השם "תהיה איתי – to be with me". באתר תמונות, סיפורים מתחנות חייו השונות ורשימה של נקודות תצפית שאהב ברחבי הארץ.

עמוד לזכרו של איתי נפתח באתר memoriz.plus.