סגן עמוס פיין ז"ל

קורות חיים

בן צבי ומרים. נולד ביום ו' במנחם אב תרפ"ב בנהלל למשפחת איכרים ותיקה ומושרשת בארץ.

סבו ואביו מראשוני השומרים היו והשתתפו בהגנת תל-חי השומרים היו והשתתפו בהגנת תל-חי יחד עם יוסף טרומפלדור. ברוח זו של אהבה ומסירות לארץ גדל הנער. את שנות לימודיו עשה בבית-הספר בנהלל ובשעות הפנאי נוהג היה לעזור במשק אביו. אהב את החקלאות ועבד בענפי משק רבים, וביחוד הצטיין כשתלן מומחה ומוכשר. בהיותו בן 16 הצטרף ל"הגנה" ומאז לא היה קץ למסירותו לעניני ה"הגנה" ולצרכיה. ראשית פעולתו ב"הגנה" עבודה במחלקת החימוש (מח"ש). ברבות הימים עבר קורסים רבים, כגון קורס למיקוש וחבלה, קורס לנשקות, קורס מ"כ, וןגם הדריך אחרים. משנת 1940 החל לעבוד כעוזר ל"מחסנאי ראשי במחסן המרכזי" לנשק. התקין "סליקים" וטיפל בהם לאחר יום עבודה מפרכת ולא ידע לאות בתפקידו. במשך הזמן היה למחסנאי ראשי.

ב-29 ביוני 1946, ביום החיפושים הנודע, העביר מתוך הסתכנות רבה את הנשק ממקום למקום כדי להחביאו. כבר בגיל 17 היה מפקד מחלקת החי"ש בנהלל ובן 19 התגייס לנוטרות וכל אותו זמן הדריך במקומות שונים בקורסים לחבלה ומיקוש. בהיותו בן 19 עזב את המח"ש, סיים קורס מ"מ והצטרף לחיל-הרגלים. עם פרוץ מלחמת-השחרור השתתף בקרבות טירת צבי, משמר העמק, מגידו לג'ון, יוסף בק ועוד. נתמנה למפקד חבלה ראשי בגדוד "הדרור" והיה אחראי למיקוש וחבלה בכל אזור העמק המזרחי והמערבי. אהוב היה על פקודיו, כי ידע להכניס בהם רוח התלהבות ומסירות והיה נאה דורש ונאה מקיים ואנשיו בטחו בו. היה איש משק ונשק במלוא מובן התואר הזה. בכ"ב באייר תש"ח (31.5.1948), אחרי 36 שעות של קרב קשה בסביבת לג'ון, יצא על אף עייפותו הרבה להניח מוקש ענק מתחת לגשר כדי להבטיח את תחומי הכיבוש. כשמפקדו ניסה לעכבו בהעירו לו על עייפותו, ענה עמוס שגם אחרים עייפים ואין הוא טוב מהם. הוא עוד הספיק להרחיק את חבריו, הניח את המוקש, אך בו ברגע התפוצץ ועמוס נפל חלל. בו ביום נקבר בנהלל.

השאיר אחריו אשה ותינוקת בת 6 שבועות. אחרי מותו הועלתה דרגתו לדרגת סגן ראשון. על-ידי צבא ההגנה לישראל הוקם מוזיאון לחבלה ומיקוש הנושא את שמו של עמוס פיין ז"ל. כמו כן הוחלט בתאריך 6.10.48 לקרוא על שמו מחנה ליד עפולה בשם "מחנה עמוס" לזכרו. המחנה ממוקם בכביש הסרגל בואך מגידו-עפולה.