אבא !
אבא שלי היה אדם מיוחד וכל מי שהכיר אותו ידע זאת.
אהבתי את אבי יותר מכל אדם אחר בעולם והזיכרונות שמלווים אותי יום יום בחיי מזכירים לי אילו חיים היו לי איתו, חיים של צחוק, אהבה, משפחה, חברים ואחדות.
בגיל 13 איבדתי את אבי, זה הגיל בו התחלתי להיקשר אליו כמה שיותר.כשאתה אוהב מישהו זה נראה לך שהוא יישאר לנצח, אך לא כך היה, לא רק לי, אלא גם לכולנו.
כיום אני חיילת בצה"ל, אבא שלי לא היה לצידי כשהייתי בדרך לבקו"ם, בטקס סיום הלימודים שלי אבי לא היה, בחתונה שלי הוא לא יהיה, בהולדת הבן ועוד אירועים כאלה ואחרים.
נכון שאלו הן מחשבות לטווח הרחוק אך אלו דברים שעברים בראשי ביום אחרי יום.
הדמעות שהזלתי והדמעות שאזיל, העובדה שאבי לא שם כדי לחבק אותי ולומר לי בהצלחה, הוא לא פה כדי לומר לי אני גאה בך, כל זה חסר!. אמנם הוא בליבי בכל רגע שעובר, אך זה לא אותו הדבר!.
בחיים לא אשכח את האיש עם השפם שהגן עליי תמיד בכל מקום ובכל מצב.
את אבי היקר שנתן בשבילי ובשביל המשפחה כל שיכל ויותר!
הגר זכריה.