רס"ב הרצל זכריה ז"ל

אבא שלי היה אדם מיוחד וכל מי שהכיר אותו ידע זאת. אהבתי את אבי יותר מכל אדם אחר בעולם והזיכרונות שמלווים אותי יום יום בחיי מזכירים לי אילו חיים היו לי איתו, חיים של צחוק, אהבה, משפחה, חברים ואחדות.
בגיל 13 איבדתי את אבי, זה הגיל בו התחלתי להיקשר אליו כמה שיותר. כשאתה אוהב מישהו זה נראה לך שהוא יישאר לנצח, אך לא כך היה, לא רק לי, אלא גם לכולנו.
כיום אני חיילת בצה"ל, אבא שלי לא היה לצידי כשהייתי בדרך לבקו"ם, בטקס סיום הלימודים שלי אבי לא היה, בחתונה שלי הוא לא יהיה, בהולדת הבן ועוד אירועים כאלה ואחרים.
נכון שאלו הן מחשבות לטווח הרחוק, אך אילו דברים שעוברים בראשי יום אחרי יום.
הדמעות שהזלתי והדמעות שאזיל, העובדה שאבי לא שם לחבק אותי ולומר לי בהצלחה, הוא לא פה כדי לומר לי אני גאה בך, כל זה חסר! אמנם הוא בלבי בכל רגע שעובר, אך זה לא אותו הדבר!
בחיים לא אשכח את האיש עם השפם שהגן עלי תמיד בכל מקום בכל מצב.
את אבי היקר שנתן בשבילי ובשביל המשפחה כל שיכל, ויותר.

הגר זכריה