תפריט נגישות

סגן אשר שדות ז"ל

אשר שדות
בן 22 בנפלו
בן יפה ודוד-משה
נולד בתל אביב
בכ' בחשוון תש"ח, 3/11/1947
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
התגייס ב-פברואר 1967
נפל בפעילות מבצעית
בל' באב תשכ"ט, 14/8/1969
מקום נפילה: רמת הגולן
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 01, חלקה: 02, שורה: 05, קבר: 24.

קורות חיים

בן דוד-משה ויפה. נולד ביום כ' במרחשון תש"ח (3.11.1947) בשכונת נחלת-יצחק שבתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי "אילון" בנחלת-יצחק. קרוב לשמונה שנים היה חבר בתנועת "הצופים", בשבט צופי גבעתיים. בתנועה הדריך חניכים צעירים והיה חבר בועדות שונות בשכבת בני גילו. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי המשיך תחילה בבית-הספר

התיכון "אליאנס" ואחרי כן בבית-הספר התיכון "רון" שבתל-אביב. במסגרת הגדנ"ע יצא לצעדה בשנת 1965. מלבד עיסוקיו בתנועת הנו- ער, שמילאו את רוב שעותיו הפנויות עסק באיסוף בולים.



אשר גויס לצה"ל בפברואר 1967. הוא היה חייל מצוין ובתחילה נשלח לקורס מ"כים ואחרי כן נשלח לקורס קצינים. הוא נחשב קצין מעולה. אהוב ומכובד על הכל. לפני שגמר את שירות החובה שלו נפצע בעת מילוי תפקידו, בעלותו על מוקש ברמת הגולן. וביום ל' באב תשכ"ט (14.8.1969), מת סגן אשר מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.



מפקד גדודו כתב לאחר מותו לחברתו: אהבתי את שדות, הערכתיו מאוד ושמרתי עליו. הוא היה קרוב לי מאוד ותמיד הייתה לי הרגשה טובה כשחשבתי עליו או כשנפגשתי אתו. איני יודע מה מקורה של הרגשה זו. ייתכן שהייתה זו סימפטיה אישית עמוקה. אולי בשל גישתו הרצינית והאחריות לאנשיו ולתפקידו, ואולי הזכיר לי את ימי כסגן-משנה צעיר - - וייתכן שכל אלה אינן אלא מחשבות שלאחר זמן. לא חיבבתיו מכיון שהיה נבון ואחראי ואמיץ ובהיר עינים - חיבבתיו מכיון שאי- אפשר היה שלא לאהוב אותו. הוא הקרין סביבו אוירה כל כך מיוחדת במינה, שהיה טבעי שהכל נמשכו אליו ונהו אחריו. רק אחרי כן נסתבר שהוא מחונן ביכולת, כישרון, אומץ לב וכו'. הייתי זקוק לו, לשדות, הוא סייע לי מאוד למלא את תפקידי. והוא עשה זאת שלא מדעת ולעתים ממרחק רב, אך בצורה ישירה ובלתי אמצעית. תפקידו של מפקד יחידה קרבית הוא קשה ורב אחריות - - המפקד אחראי לשלומם, לבטחונם ולחייהם של אנשיו. הוא הדמות שהחיילים נושאים עיניהם אליה, מאמינים בה, בוטחים בה, אך המפקד עצמו - אל מי ישא עיניו, במי יאמין ויבטח? המפקד הטוב פונה אל חייליו, אל פקודיו, אל קציניו; מהם הוא שואב את חוסנו. שנות נסיון, ידע, ותק - כל אלה הם דברים משניים. המפקד הבוטח בחייליו - אשריו וטוב לו וגם להם - - - שדות היה משכמו ומעלה. היה קצין ומפקד מצויין והשרה שלוה וביטחון. בזמן האימונים מצאתי את עצמי מבקר אצלו יותר מאשר אצל חבריו - - כשהשקפתי מרחוק על אימוני פלוגתו ראיתי ביצוע מחלקתי מעולה וידעתי בודאות ששדות תמיד נמצא שם. למשימות המבצעיות הקשות, העצמאיות, האחראיות נשלח שדות, במרבית המקרים לפי החלטתי האישית. רציתי להיות שקט ובטוח שהמשימה תבוצע היטב - ושלחתי אותו. הוא מעולם לא איכזב אותי. שדות נתן לי את הביטחון שהמשימות המוטלות על הגדוד (קרי: עלי) תבוצענה בשלמות. ידעתי שאוכל לסמוך עליו, לבטוח בו, ברצינותו ובאחריותו. בשקט שהשרה על סביבותיו - - -".



שמו של אשר הונצח על לוח שיש, שהוצב בבית-הכנסת המרכזי בנחלת-יצחק, יחד עם שאר הנופלים בני נחלת-יצחק. כן הכניסו הוריו על שמו ש"ס לבית הכנסת, בבית שנולד וגדל הוקם בית-החולים לקשישים גלמודים, הנקרא על שמו "בית אשי".

בניית אתרים: