דרור יקר
היית כבן שבע
כשבאנו לגור בשכונה,
ילד יפה חייכן,
כך ראיתיך לראשונה
ילד מנומס,
אהוב על השכנים,
תמיד ברכת לשלום
במאור פנים.
"שלום, מה שלומך? שאלת,
עם חיוך של ילדים,
ולפתע כמו קסם,
ראיתיך לבוש מדים.
חייל בגולני,
קצין קרבי,
גבר חסון
נעים הליכות ולבבי.
כזה ראיתיך
בראש השנה,
כשחזרת מבית הכנסת
ליד ביתנו בשכונה.
ברכתנו בשנה טובה
עם חיוך בעינים,
כמה שבועות אחר כך
כמו נפלו השמים...
ילד של אלוהים,
אומר עוד מלה או שתיים,
לקבל את ברכתך,
היתה זו זכות משמים.
רחל שולר.