מעליש, אני מוכן לכל!
משפחתו הגיעה אלינו בין ראשוני מתישבי משמר השלושה, אבשלום גדל וספג לתוכו כל אותן תכונות טובות של בן חקלאים. מסור, שקט ושקדן. עודנו נער, קיבל עליו תפקידים שונים בשורות הגדנ"ע ומילאם במסירות ובאהבה. זכורני, באחד ממשחקי הלילה נשלחנו ע"י המדריך למקום רחוק מהמושב, לקרבת ה"שמסין", שם ארבו לנו כמה בחורים בוגרים על מנת לנסות את אומץ רוחנו, ואף פתחו עלינו באש. אבשלום עמד על דעתו שאין מה לפחד ואין מה לברוח.
גמר את לימודיו במקום, אחר המשיך ללמוד במקוה-ישראל. מסיבות שונות שהה שם זמן קצר, חזר למשק והתמסר לגידולו ופיתוחו לכל ענפיו.
עם פרוץ המאורעות נשלח אבשלום לכל אותם מקומות, שהיו בחזקת מקומות ספר, ביחד עם רבים מבני המקום. תמיד נענה לקריאה ובאהבה היה ממלא את שליחותו. בסג'רה של אותם ימים ישבנו זמן רב בלי לדעת, מה יביא המחר. יום רדף יום, וחברותנו התהדקה מיום ליום. היכרנו איש את רעהו יותר ויותר ואכן - תכונות נפלאות היו לאבשלום.
מדי פעם הוחלפנו ע"י חברים, שבאו מהבית. פעם נפל בחלקנו ג'וב; לחבל באחד מבסיסי האויב בכפר כנה, בקרבת נצרת. הדרך היתה קשה ומפרכת והמשא היה כבד; משא יקר של נשק ותחמושת. אבשלום נשא את משאו ואף היה אומר; "לא סחבתי די, אל תפחדו, תנו לי עוד לשאת", באותו לילה נתקלנו בכיתות ערביות שסירו בשטח. סיירים שלהם עברו בסמוך אלינו, והיה חשש, שהרגישו בנו. שכבנו בשקט. אבשלום שכב מרחק קצר ביותר מהם, אחר שהסתלקו שאלנו אותו: "איך היה המרגש?" ענה: "מעליש, אני מוכן לכל", ובאמת כך היה.
לאחר זמן יצאנו לפעולה בלוביה עם שחר. הכפר בחלקו הגדול היה בידינו. לפתע הגיעה תגבורת לערבים ונאלצנו לסגת.
באותו יום מר נפל אבשלום...
חבר