כתמול שלשום ניצבת דמותך לפני; בקומתך הזקופה ובכתפי הנער הרחבות והחזקות אשר לך, שבהן החזקת רובה אנגלי, אותו אהבת ושמרת, ואשר כה היטבת להשתמש בו, כאומן בכלי נגינתו.
זכורני יום בהיר אחד, בו יצאנו לקצור תלתן בשדה, כאשר לפתע נשמע רעש מנועים והופיע מטוס אויב, שהחל לצלוף לכיווננו.
נזכר אני ברגע ששלחת אותי להביא את הרובה, שהכיל שמונה כדורים במחסנית, שנשארו לאחר הקרב מיום אתמול. הספקתי עוד להגיע בזמן בדיוק כאשר המטוס היה מעלינו; אז נטלת הרובה מידי וירית לעברו.
זכורני, כיצד היינו יוצאים לשדה לקצור ירק לפרות - והרובה תמיד אתך, צמוד אליך. איך לימדתני לירות בו ולפגוע; וזוכר אני את פגיעותיך, אשר לא החטיאו את המטרה. כן זוכר אני את אהבתך לחי ולצומח, שכן - תמיד חיפשת חידושים ושיטות טיפול חדשות. ובעבודה, כל צמח אשר בו טיפלת - באהבה טיפלת וטיפחת, ובשמחת לב אותו גידלת, ובדברך על המשק - ברקו עיניך.
חלומך הגדול היה מדינה עברית ושלום.
בגיל שישה-עשר אביבים יצאת לקורס מכ"ים בגדנ"ע. לאחר חודשיים חזרת עלם חזק וגמיש וכאילו בגרת בשנים; כולך עוז ומרץ, מלא ידע צבאי, תרגילי ג'ודו ונשק. לאחר מכן יצאת לגליל העליון ולהרי כנען, על-מנת להבריח נשק עבור "ההגנה"; בלילות הסתובבת בשמירה, כשאתה חגור ברימונים בלבד, ללא כל נשק אחר לגופך, והמקום מלא שונאים ואויבים, המסתובבים בשטח.
כשהחלה מלחמת השחרור - יצאת לקרבות רבים, באת ליום יומיים - ויצאת שוב לקרב חדש; תמיד היית מתנדב לכל משימה בהתלהבות של נער, החולם על מדינתו.
לבסוף יצאת ולא זכית לראות את חלומך הגדול - מדינה עברית עם ממשלה עברית.
יהי זכרך ברוך בקרב עם ישראל!
אחיו איתן