אלבום תמונות
משמר-העמק: ימים חמים, לילות-ירח עזים (שי-שו!)
15.7.1946
מכרי, הצייר משפיה (סיפרתי לך עליו), ביקר במשמר-העמק. הארחתי אותו כראוי. בערב הובלתי אותו לחורשה שהיתה טבולה באור-ירח ובכי-צרצרים. במשך הטיול הזה הייתי צייר ולא מוסיקאי. ביטאתי בפני אדם המבין בגונים וצבעים את אשר אני מרגיש בשטח זה לאור-הירח. דיברתי כשעה וחצי, כמעט רק אני דיברתי; כעבור הזמן הזה דיבר גם הוא. דיברתי על הסלעים המלבינים כעצמות-מתים; דיברתי על העצים, שהם העור והגידים של העצמות האלה. בצורה לירית כזאת - אמרתי - אני מבין את החושך, תחיית-השממה. אמרתי כי גזעי-העצים, שבאור-הריח הם מלבינים כל-כך, הם כמו עמודי-היכל, שהאור העובר ביניהם באלומות נותן את ההרגשה כאילו אנחנו מהלכים בקתדרלה. אמרתי לו שאני מרגיש הרגשה של קדושה ברגע זה. ראיתי את ההבדל בין אורן ואור-ירח ואל נטוס לאור-ירח. שדרת-ברושים צרה (זו העולה מן הואדי למעלה) חתכה אותי במו סכין באכזריות מבנה. אמרתי לו שצייר מודרני צריך לדעת לצייר לאור-הירח. המראות השתנו כל פעם, כי הירח עלה ועלה. כיצד זחל האור לתוך הואדי, כיצד נתפס בגזעים ועיטר את הצמרות קשה לתאר במלים; קשה היה לדבר על כך - וביחוד קשה לכתוב. הצטערתי שאת לא היית על-ידי, כי לכתוב הרי זה אפס, אבל לך הייתי מסוגל להגיד את אשר הרגשתי בזמן הזה. אבל זה פרט!
אמרתי לו שכשאני הולך עם ידידי, אני והוא מדברים תמיד על ענינים אישיים ואז אטומים קצת החושים למראות. לכן אני אוהב ללכת לבדי. אבל חברי קוראים לי טיפש. הוא ענה לי שאשא את הכינוי הזה בגאון.
הצייר עצמו נפעם כמוני מן המראה - הוא היה פה בפעם הראשונה.
דיברתי כצייר, אך דברי נכנסו ללב צייר ולא נכנסו כשטויות כלל וכלל. בעצמי נדהמתי לפרטים הקטנים אשר להם שמתי לב, ונדהמתי מזה שיכולתי לבטא זאת. זהו הצד הטוב ברגישות שלי (ככה הגבתי אני על הגעגועים הגדולים); הרגשתי התעלות רוחנית נפלאה.
"נעים היה לשמוע את הדברים שלך כי אתה אוהב את כל זה", אמר לי הצייר.
את היכולת לבטא כל זאת נתת לי את!
דרישת שלום מכל הדברים שאת אוהבת במשמר העמק.
חייכי, ידידה, ואמרי שלום...
מתוך גווילי אש
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח