סמל רפאל דויטש אלטברג ז"ל

קורות חיים

דויטש-אלטברג רפאל בן זאב וצציל. נולד ב-20.10.1926 במשמר-העמק. התחנך בקיבוץ. בעל נפש פיוטית ובעל מזג סוער. נודע בהומור עסיסי ובטוב ליבו. את חייו רצה להקדיש לאמנות, למוסיקה, שירה, אף ניסה כוחו בעט-סופרים. אהוב ואהוד על כל יודעיו. בינואר 1947 הצטרף לפלמ"ח ונשלח לקבוצת רמת-יוחנן. לאחר חדשים מספר נשלח לקורס למפקדים ואחר-כך עבר לתפקידי הדרכה. היה מדריך ביגור, הזורע, גבת, קבוצת השרון ותל-יוסף.

השתתף בפיצוץ תחנת הראדאר על הכרמל והיה בין מתקיפי בלד א-שיך. עם פרוץ המאורעות בארץ הצטרף אל הגדוד הראשון של הפלמ"ח, הועבר לגליל המערבי והשתתף בקרבות על שפרעם, כברי ויחיעם. גם בין שריקות הכדורים ידע תמיד להתפעל מן הזריחה בחניתא, ומן השקיעה ביחיעם, מן היופי הפראי של אילון ומצובה. "ובכל זאת יפה היא ארצנו", היה אומר, ובמילים אלה קיפל את כל תחושתו לארץ - מאוד יפה, ונדע להגן עליה". אחרי שיירת הדמים ליחיעם שם נפלו חבריו היה מדוכדך ומיואש. אך הוא המשיך. שירת זמן-מה בקבוצת חניתה כמדריך והועבר משם למשמר- העמק. באותו זמן צורף לגדוד אחר ושימש בו כמדריך. השתתף בכיבוש מגידו ולג'ון ובקרב על ג'נין. השתתף ב-8.6.1948 בהתקפה על לוביה שנכשלה.

ביום 9.6.1948 לחם עם מחלקתו על אחד ממשלטי לוביה. עמד מול כוחות ערביים גדולים, בני כמה מאות איש. בבוקר בשעה 9, נפצע פצעים קלים. סרב להחבש ותבע מהחובש שיניח לו להשתתף בקרב. המקלען של כיתתו ועוד שני חברים נפלו באש הקשה של הערבים. בשעה 10 נפצע ע"י כדור בחזה. חברים ניסו להוציאו מקו האש, ותוך כדי כך נפצעו גם הם. רפאל נפגע פעם נוספת ונפל.

אחד מחבריו שהשתתף בקרב זה, מספר: רפאל תבע "עזבוני לנפשי ואתם תמשיכו להגן".

שישה שבועות לאחר הקרב הובא למנוחות במשמר העמק.