רק עשרים וארבע שנים חיית, עלי בני, עלי אדמות ולא זכית לראות בטובה, כל חייך היו נתונים לזולתך, קדושים לעמך, ואתה בעצמך לא זכית להגיע לאותו היום הגדול, אשר לשמו הקרבת את חייך, את כל חייך. לא זכית גם ליום אשרך הפרטי וימים ספורים לפני כלולותיך עם אהובת נפשך נפלת על שדה המערכה בעד עמך, בעד ארצך. בחייך הצעירים והקצרים זכית, עלי היקר, לראות רק בהיבקע שחר אורנו ובאמונה עמוקה שתקוות עמנו לא תכזיב הוצאת נפשך בטהרה. אולם בחייך הקצרים הגעת, בני, למדרגה העליונה של יהודי שלם ושל אדם שלם. מילאת חובתך לצור מחצבתך, בהקריבך את נשמתך על מזבח האומה.
ואנו הוריך השכולים, אשר גידלנו אותך, אביך ואמך, באנו עד הלום להשתטח על קברך ודמותך דמות הבן הנעקד, הנעקר ללא עת מארץ החיים, תעמוד לנגד עיננו עד יומנו האחרון.
קצרים היו חיי עלי, אולם אלה היו חיים נעלים, חיי אדם שלם.
... עלי הצטיין בעבודתו ובלימודיו והיה הרוח החיה בגרעין תלמידי בי"ס כדורי שהתאגדו להתיישבות זו. בקושי רב הסכים להיבחר לועד התלמידים. הוא בחר בעבודת הכשרה משקית לקראת ההתיישבות המקווה.
בהיותו עוד תלמיד בית הספר כדורי, נכנס עלי וכמה מחבריו ליחידה החלוצית של ההגנה, לפלמ"ח. מאז עשה בתרגילים ובאימוני שדה, עבר בכל הארץ לארכה ולרחבה, סיכן את חייו בעמק בית שאן, בערבות הירדן ובמעלה מצדה, חצה את הרי הגליל העליון, עלה הרים וירד בקעות, ראה רעב וצמא ורכש ניסיון.
... ושוב הוא מפקפק מה היא חובתו הראשונה - ההתיישבות והפלמ"ח, או הגיוס? שני רצונות מתרוצצים בקרבו - הרצון לצאת לחזית האש מזה, והרגשת חובתו כאיש פלמ"ח לעמוד על משמרתו נאמן למשמעת הקדושה לו מזה. ההתרוצצות הפנימית לא חדלה, ההתלבטות נמשכה. בגבור הסכנה לארץ מצד האויב המתקרב מחליט עלי בנפשו לצאת לחזית, בלי רשות, אך ברגע האחרון הוא דוחה את ההחלטה מתוך הרגשת החובה, חובתו הפנימית לעמוד על משמרתו בפלמ"ח ובהתיישבות והוא עושה ניסיון אחרון להשפיע על מפקדו, שיניח לו להתגייס לצבא בלי להפר משמעת.
בינתיים, עלתה הקבוצה שלו על הקרקע, והוא עם חבריו מניחים יסוד לנקודה חדשה בגליל. בית קשת. 'ללמד בני יהודה קשת - הלא היא כתובה על ספר הישר'
עלי נשאר על משמרתו עד הסוף, הוא וחבריו, נאמן בחייו, נאמן במותו.
א ב א
מתוך הספר 'עלי' בהוצאת ההורים ע"י קרית ספר בע"מ ירושלים תשי"ח.
הספר נמצא, בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.