רב"ט עלי בן צבי ז"ל

קורות חיים

בן יצחק בן-צבי ורחל ינאית, מראשוני העליה השניה "השומר", ה"הגנה" ויוצרי הציונות הסוציאליסטית המגשימה בחייה את עקרונותיה. נולד ביום ה' באדר א' תרפ"ד, בירושלים, והיה הילד הראשון בשכונת רחביה בראשיתה. כבר בשנתו הששית כששני הוריו היו עסוקים בפעולות ה"הגנה", בימי מהומות תרפ"ט, ואתו נשארה בצריפם רק סבתו שושנה לישנסקי (אם אמו) שם מקל על שכמו, דוגמת רובה, ויצא להתיצב לפני הפתח. לשאלת סבתו השיב: "אני יוצא להגן עליך. הן אני הגבר היחידי בבית".

ברוח זו של אחריות, גבורה ומילוי חובה עד הסוף, גדל.

מגיל שתים-עשרה ואילך עשה ב"הגנה" בשירותי קשר, העברת נשק והסתרתו וכו'. גם בעבודה חקלאית שלח בחיבה רבה את ידו, מילדותו - במשק הפועלות שיסדה אמו וניהלתה. היה מטובי התלמידים בבית-הספר העממי ובגימנסיה, ובחיבוריו ניכרת היתה התעמקות בבעיות המוסר והצדק העליון. בשנות לימודיו הכשיר את עצמו - ברעיון ובמעשה - לחיי הגשמה כחבר ואחר-כך כמדריך ונטל על עצמו וביצע את המשימות הקשות ביותר, לבל יוותר לעצמו בהישענות על "זכות אבות".

בחדשי חופשת הקיץ היה יוצא למחנות-עבודה במשקים וכבר אז בחר לו את עתידו בהגשמה חלוצית בחקלאות, והיה צורך לשכנעו שסיום הלימודים בגימנסיה אינו עומד בסתירה לחובה החלוצית שנטל על עצמו. אחרי 7 כיתות הגימנסיה, בהן הצטיין בלימודיו, עבר לבית-הספר החקלאי על-שם כדורי ועם חבריו ללימודים שם הצטרף לפלמ"ח ונשא בכל העמל, התלאות והסכנות שבאימונים ובמסעות.

במלחמת-העולם השניה, כשאיימה סכנת פלישה של האויב אל ארצנו, רצה להתנדב לצבא בעקבות אחיו הגדול, אך במאבקו הפנימי ניצחה ההכרה שעליו להישאר בפלמ"ח, "הגרעין לצבא עברי עצמאי". מאז עשה בתרגילים ואימוני שדה, עבר בארץ לאורכה ולרוחבה, סיכן את חייו בעמק בית שאן ובמעל המצדה, חצה את הרי הגליל העליון, עמד ברעב ובצמא ורכש ניסיון. אחרי גמרו את לימודיו בבית-הספר על-שם כדורי עלה עם הגרעין שלו בפלמ"ח להתישבות והגנה בקיבוץ בית-קשת - מקום הסמוך לסג'רה, ערש "השומר" ורעיון ההגנה, שם חלמו ולחמו הוריו בהגותם בטיפוס החדש של יהודי החי את חייו השלמים במולדתו צמוד לקרקע הארץ, בצורת קולקטיב חקלאי, והוא היה למגשים חלומותיהם. שם אמר שוב להתנדב לחזית המלחמה נגד היטלר, אך רגש החובה והמשמעת גבר בקרבו והוא נשאר על משמרתו בארץ.

במכתבו לחברתו כתב בין היתר:".. אי אפשר לשבת בשקט! נפלו באירופה חמישה מיליונים יהודים ללא כל תועלת. יפלו עוד אלפים בארץ. אולי הקברים האלה לא יהיו חינם."

שימש בתפקיד מוכתר של קיבוצו בית-קשת, ויצר יחסי ידידות עם ערביי הכפרים ומחנות האהלים שבסביבה.

בקיבוץ היה למנהיג ומדריך ואיש השורה, בעבודה ובהגנה כאחת.

בחורף תש"ח, כאשר התקרבה חזית ההתקפות הערביות אל נקודתו, ניהל בתבונה ובאיתנות את הגנת המקום והסביבה. ימים אחדים לפני המועד שנקבע לחתונתו יצא בראש שבעה חברים לסיור בסביבה. הם הותקפו ממארב על-ידי מאות אנשי-כנופיה סוריים. התגוננו עד הכדור האחרון, וחוץ מאחד שהספיק להימלט, נפלו כולם בה' באדר ב' תש"ח (16.3.1948).

נקבר בבית-קשת ב-19.3.1948.