בית קשת 17.2.28
פנינה יקירתי,
נפתחו ארובות השמים ממש וכנראה החליט הזקן להוריד את כל אשר חסך במחצית החורף הראשונה, וזה כבר יותר מדי. הפעם אנו שותפים במשאלה להפסקת ה'אש'...
יקירתי, עבר שבוע אחד וכבר חולף לו השני, מאז ביקור הפתע שלך בבית קשת ועדיין לא עלה בידי לזוז מכאן בכיוון הידוע לנהלל. בשל המצב בוטלו כל הנסיעות הפרטיות והחופשות - פרט למקרים יוצאים מן הכלל. שהוגדרו כמקרים של 'פיקוח-נפש' ולא הועילו לי כל הטענות, שעל כולן קיבלתי תשובה - היכבד ושב במקומך.
לא נותר לנו, אלא סיכוי אחד, והוא שאצליח להגיע לנהלל לרגל סידור עניינים שאינם פרטיים. אעשה הכל לכוון נסיעה כזו ליום שישי, על מנת לשבות בנהלל, בהתאם למסורת שנפגמה, אך אם לא אצליח, אבוא בראשית השבוע הבא.
לאחר שהסכמתי, מדלית ברירה, לשבוע הצפייה שבין שבת לשבת, מה שהיה בעיני - בזמנו - כגרוע מכל גרוע, הנה בא גורע ממנו.
עד פסח נשארו פחות מחדשיים ומי פילל, כי דווקא בימים אלה, כה נמעיט להיפגש וכה ירבה המרחק בין פגישה לחברתה.
בימים אלה, של בטלה מאונס, בשל הגשמים שאינם פוסקים, קשים הגעגועים שבעתיים, פשוט אין מוצא מהם. את מכתבך-יומנך סיימתי עתה בפעם החמישית ויותר, ומכתב חדש טרם בא. בקיצור אין לי מלים לתאר הרגשות אלו, אך בעצם אין בזה גם צורך כי הן מבשרך תחזין.
אני מסיים בתקווה להתראות מה שיותר מהר,
ושלום יקירתי מעלי האוהבך
מתוך הספר 'עלי' בהוצאת ההורים ע"י קרית ספר בע"מ ירושלים תשי"ח.
הספר נמצא, בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח.