קורות חיים
בן הזקונים של פאני ושי (שלום). נולד ביום כ"ו בניסן תשס"ג (28.4.2003) באשדוד. אח קטן לאמיר, עדן ובר.
עילאי נועם, שנקרא נועם בפי כול, גדל והתחנך באשדוד, למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "מקיף ז'" בעיר. ילד שופע אהבה, עם חיוך כובש וצחוק מתגלגל, שתמיד הציע חיבוק ועידוד לסובבים אותו, והפיץ אור וחום בכל מקום אליו הגיע.
"נועם היה תלמיד שטותניק במובן הנחמד של המילה", כתב מאיר, אחד ממוריו בתיכון. "קונדסון, אחד שהיה מפעיל אותי לא פעם אחת, תמיד עם סיפורים שמסבירים את האיחורים ואת היותו משוטט מחוץ לכיתה. לנועם היה כישרון לשכנע, לתת חצי חיוך שממיס כל פוטנציאל של כעס, לתת בך מבט של 'אי אפשר באמת לכעוס עליי' והוא הצליח בזה ובגדול".
כבר מילדות היה אנרגטי מאוד, מלא שמחת חיים וחיוניות, וסחף את כל מי שהיה לידו עם האנרגיה המיוחדת שלו. הוא נהנה מאוד מפעילות גופנית, בעיקר מכדורגל, היה אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" ונהג לצפות במשחקים יחד עם משפחתו וחבריו. בנוסף, אהב לטייל בארץ ובעולם, לצאת לבלות עם חברים ולחגוג רגעים קטנים וגדולים. הוא ידע להעריך את הזמן שבילה עם קרוביו, והם היו תמיד במרכז עולמו.
עוד בהיותו בתיכון הכיר את האהבה הראשונה שלו, ענבר. החיבור ביניהם הפך מהר מאוד לקשר מיוחד במינו, מלא באהבה, הבנה ותמיכה הדדית. "מהרגע הראשון שנפגשנו התאהבתי בו, הוקסמתי מהחיוך הכובש ומשמחת החיים שלו", סיפרה ענבר. "לכל מקום שהוא היה נכנס, היו שמים לב אליו ומתאהבים בו מיד. נועם היה החבר הכי תומך ומכיל שיש, מלא נתינה, השותף שלי לחיים ולחלומות. תמיד דאג שיהיה לי טוב ושאהיה מאושרת".
ב-9.8.2022 נועם התגייס לצה"ל ובעקבות סבו ואחיו הגדול גם הוא הצטרף למשפחת "גולני", עבורו הייתה זאת הגשמת חלום. הוא הוצב בגדוד 51 וראה את שירותו הצבאי כשליחות וכמימוש של הערכים המושרשים בו – נתינה והגנה על המולדת.
גם בצבא, כמו בכל משימה שלקח על עצמו, היה חדור מטרה ושאף למצוינות. הוא השקיע את כל כולו, היה נחוש להוכיח את עצמו ולבצע הכול על הצד הטוב ביותר. גם כשנתקל באתגרים קשים נלחם ולא נכנע עד שהשיג את מה שרצה.
בסיומו של מסע הכומתה קיבל נועם כאות הוקרה את כומתת מפקדו, ניתן היה לראות את רגעי האושר העילאי על פניו ואת הגאווה הגדולה בהיותו חלק ממשפחת גולני.
ליבו הרחב ואמונתו העמוקה בטוב שבאדם ניכרו למרחוק. הוא היה ישר וטוב לב, בעל רצון עז לעזור לחלשים. הייתה לו יכולת מיוחדת להתחבר לכל אדם, וליבו נטה בעיקר לאלה שהרגישו חלשים או מבודדים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל בירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה ובו זמנית חדרו אלפי מחבלים לאזורים נרחבים בארץ והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, שדרות, אופקים, נתיבות, מסיבת הטבע (נובה) סמוך לקיבוצים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם לאחר שביצעו בהם פשעים כבדים וחטפו לרצועת עזה אזרחים ישראלים.
בבוקר זה החלה מלחמה.
באותה השבת של שמחת תורה, המחלקה של נועם תפסה קו במוצב כיסופים. כשהחלה המתקפה דווח על חדירת מחבלים לקיבוץ כיסופים, עם קבלת הדיווח יצאו מפקדים עם מספר לוחמים לכיוון הקיבוץ, נועם ועוד חמישה לוחמים הונחו להישאר במוצב ולהגן על התצפיתניות, החיילים ומשפחות שנכחו בבסיס.
לאחר דקות ספורות התקבל דיווח נוסף על עשרות מחבלים שמתקרבים למוצב. נועם הבחין שאחד מחבריו נמצא לבדו בעמדת הש"ג, וללא היסוס רץ לנשקייה, לקח שני מקלעים מסוג "מאג" והצטרף ללחימה.
תצפיתניות שהיו בבסיס סיפרו שקראו לנועם ולחברו בקשר והזהירו אותם מפני כוח גדול של מחבלים שמתקרב אליהם, וביקשו מהם לסגת, אך נועם סירב לעזוב את עמדתו ואמר: "נראה לכן? בחיים אני לא זז מפה".
נועם וחברו נלחמו ללא היסוס ובגבורה רבה מעטים מול רבים והגנו בגופם בחירוף נפש על המקום, עד שנגמרה להם התחמושת ונפלו בקרב.
מעשה הגבורה של השניים מנע אסון גדול ונתן למפקדיו ולשאר המחלקה זמן לחזור מהקיבוץ למוצב ולהשתלט על חדירת המחבלים.
רב-טוראי עילאי-נועם בן מוחה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד.
נועם הותיר אחריו הורים - שי (שלום) ופאני, האחים - אמיר, עדן ובר, ואחיינים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "תודה נועם, על כל רגע שהיית חלק מחיינו, תודה על הזכות לשתף בדרכים וברגעים. תודה על הדרך הייחודית שלך, המלאה בטוהר, נתינה ותמיכה. בכל שלב נלך בדרכך המיוחדת שתמשיך להוביל אותנו בדרכי נועם. תמיד תהיה בליבנו ובכל רגע ורגע דמותך תלווה אותנו. נוח לך על משכבך בשלום, ילד יקר. אתה הגיבור שלנו המשאיר עימנו גאווה בלתי רגילה. נשמור על זכרך כגיבור ישראל, נושא נעם ואהבה עד עולמי עולמים. במותך ציווית חיים רבים". עוד נחקק על מצבתו: "'דרכיך דרכי נועם וכל נתיבותיך אהבה ושלום' גיבור ישראל".
אימו, פאני, כתבה: "חשוב לי לספר לכולם מי אתה, מי זה נועם שלי. אם כולם היו כמוך, ילד שלי, העולם היה טוב יותר... נועם שלי היה ילד של אימא. הילד הטהור והטוב מכולם, חבר הכי טוב של כל אדם שפגש בדרך. לנועם לא הייתה שנאה כלפי אף אחד, אהב ורצה בטובת כולם. נועם היה לוחם, ולא רק בצבא. שום דבר לא בא לו בקלות והוא נלחם כל הזמן, בהכול, על מנת להוכיח את עצמו ושיתגאו בו. אוי ילד שלי, אני מקווה שאתה רואה ויודע כמה כולם גאים בך. כמה אתה חסר לכולנו, בכל רגע ורגע בחיים".
אביו, שי (שלום), כתב: "נועם שלי, אהובי, בן הזקונים שלי, כל כך הרבה דברים קרו מאז שאתה לא פה, אין יום שאני לא חושב עליך, על מה שקרה, איך ברגע אחד המציאות השתנתה. מתגעגע לשיחות שהיינו מנהלים בכל נושא ובכל שעה, אהבת לשאול שאלות ולהקשיב ואני אהבתי להקשיב לך, מתגעגע לבדיחות רק שלי ושלך, לטיולים, לשירים ששרנו ביחד ולעוד המון רגעים שהיו רק שלנו. אני לא חושב שלגעגוע יש מילים שיכולים לתאר את מה שמתחולל בתוכי, כל כך הרבה זיכרונות רצים ועולים מבלי שליטה, רגע אחד צוחק ומיד בוכה, מחשבות על אירועים ורגעים שכל כך הייתי רוצה לחלוק איתך ולשמוח איתך כאן ועכשיו ובעתיד, על ההחמצה לא רק שלך אלא של כולנו שאתה כבר לא איתנו.
אני יודע שלא תחזור ומסרב להאמין ויודע שהכאב והגעגועים לא ייגמרו לעולם.
נועם שלי ... גיבור של אבא, אתה כל עולמי, יומי ולילי, לו רק ידעת מה יש בליבי. אני כל כך גאה בך ותמיד הייתי ואת זה אף אחד לא ייקח, זה שלך לתמיד!
מבטיח שאת דרכי , דרכי נועם אמשיך בכל דרך שבה אפשר, ואנציח את זה לעולמים. שלך, אבא".
אחותו, עדן, כתבה: "ארבעה ימים של חוסר ודאות מורט עצבים הגיעו לסיומם... נוני שלי, במשך כל ארבעת הימים המתישים האלו, למי לא הגענו? למי לא התקשרנו? והדבר היחיד שהיה לכולם להגיד זה: 'בן מוחה זה החיים שלי, אני אעשה הכול בשבילו'. וגם עכשיו, כולם כל כך מעריצים אותך! כולם אומרים כמה היית מיוחד ואהוב וכמה תמיד חיפשת לעשות טוב ולא לשכוח אף אחד מאחור. איזה מיוחד היית, איזה יפה היית... לנצח נספר ונהיה גאים במי שאתה, אתה תמיד תהיה כתר על ראשנו!"
"אחי הקטן, התינוק שלי", כתבה אחותו, בר, "אם הייתי צריכה לתאר אותך הייתי מתארת לב טוב ונקי לצד תמימות טהורה ונשמה ענקית. בן אדם שהיה החבר הכי טוב של כל אדם שרק פגש בדרך. אני זוכרת שכשהיינו ילדים והיית רב מכות בצחוק עם אמיר או עם אבא, הם היו אומרים לך: 'תיכנע, תיכנע' ואתה, לא משנה כמה הכאיבו לך, היית חוזר ואומר: 'לא נכנע'. וגם עכשיו, חיים שלי, לא נכנעת עד הדקה האחרונה. שמעתי ממספר תצפיתניות שהצלת את החיים שלהן ואני מאמינה שאשמע עוד מסיפורי הגבורה שלך בזכות זה שלא נכנעת... זכיתי להיות אחותך. השם ייקום דמך, יהי זכרך ברוך גיבור ישראל שלי".
"נועם שלי, מלאך שלי", כתב אחיו, אמיר. "תמיד כינינו אותך 'מלאך', עוד לפני היום השחור... היית ילד שמעולם לא ידע לעשות רע לאף אדם. מעולם לא שמענו שפגעת באיש, היית צדיק אמיתי, בכל הזדמנות שהייתה לך התקרבת לקדוש ברוך הוא, תמיד מצאת מכנה משותף עם הדת... עשרים שנים היית גאוות משפחתנו ואתה עדיין, ולנצח – גאווה... השארת לי בור בלב שכנראה לעולם לא ייסגר. היית לי אח ודוד לבנותיי הכי טוב שיש".
"זכיתי להיות איתך בשנה וחצי האחרונה", כתבה בת זוגו, ענבר, "השנה וחצי הכי טובה שהייתה לי בחיים. זכיתי להכיר את הבן אדם הכי טוב, הכי מוכשר, עם הלב הכי גדול. נוני שלי, היית הבן זוג הכי טוב בעולם. כזה שתמיד יהיה אוזן קשבת, גם אחרי תרג"ד/ תרח"ט (תרגיל גדודי / חטיבתי) ועוד מיליון ראשי תיבות שאף פעם לא הבנתי. תמיד נתת לי זמן. זמן לדבר ולפרוק. גם אם זה בא על חשבון ערב מחלקה או על חשבון שעות השינה שלך... תמיד כיבדת ותמיד דאגת שיהיה לי חיוך על הפנים. שלא משנה מה, אני לא ארגיש לא בנוח או לא מספיק טובה... אתה היית אהבת חיי ותישאר אהבת חיי".
משפחתו כתבה: "נועם נפל כגיבור, אך זכרו ממשיך לחיות בלב כל מי שהכיר אותו. משפחתו וחבריו רוצים שהעולם יזכור את נועם גם כגיבור ישראל ואת סיפור לחימתו האמיצה, אבל גם כאדם מלא אהבה, שמחת חיים וטוב לב. הם מבקשים שכולם יכירו את נועם כפי שהם הכירו אותו – כאדם שידע לחיות את חייו במלואם, תמיד עם חיוך על פניו ואהבה בליבו. סיפורו של נועם הוא סיפור של אהבה, נתינה וגבורה עילאית. הוא מלמד אותנו על כוחה של אהבת אדם, על חשיבותה של חברות אמיתית ועל המשמעות של הקרבה למען הזולת והמולדת. משפחתו מקווה כי סיפורו של נועם ימשיך להשפיע ולהוות השראה לרבים גם בעתיד, כסמל לאומץ, לטוב לב ולאהבת המולדת".
ינון חג'ג' כתב, הלחין וביצע את השיר "בדרכי נועם" לזכרו. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.
במסגרת מיזם "אח שלי בלב" של עמותת "האחים שלנו" בשיתוף משרד החינוך, הפיקו תלמידי מגמת תקשורת בתיכון "מקיף ו'" באשדוד סרט לזכרו, ושמו "בדרכי נועם". הסרט מלווה את התמודדותן של אחיותיו, בר ועדן, וניתן לצפייה ביוטיוב.
תלמידי תיכון "מקיף ז'" באשדוד, שבו למד, ערכו גם הם סרט לזכרו, הכולל תמונות וקטעי כתבות וראיונות. הסרט נמצא ביוטיוב תחת השם "לזכרו של נועם בן מוחה הי"ד".
באתר story of my life הוקם עמוד הנצחה, הכולל סיפורים, תמונות וסרטונים מתחנות חייו של נועם. עמוד הנצחה נוסף הוקם באינסטגרם, תחת השם remember_ilay_noam.