קורות חיים
בן נאוה ורונן. נולד ביום כ"ד בכסלו תשס"ד (19.12.2003) במושב עמְקה שבגליל המערבי. אח ללירז, יהונתן, אִילה ויאיר.
אריאל, ילד טוב לב שעיניו מקרינות אור וטוהר, גדל והתחנך בבית חם שבו ינק את אהבת ישראל ונשם לקרבו את האדמה, הנופים והמרחבים של הגליל וצפון הארץ. התחנך בבתי הספר שבאזור מגוריו והיה אהוב מאוד על מוריו וחבריו. "הוא היה ילד שטותניק, מצחיק וחייכן, עם שמחת חיים תמידית שליוותה אותו," סיפרו הוריו, "ומצד שני – ילד שקט וביישן. כולם מעידים שהשקט שלו היה הרעש הכי גדול."
על אריאל נאמר "תוכו רצוף אהבה". מצוות כיבוד הורים עמדה בראש מעייניו, ולכל בקשה נענה בשמחה וברצון. שימש הדבק המחבר בין כל חברי המשפחה, ואחיו העידו שהיה "האח הכי טוב בעולם". בכל מקום שאליו הגיע עמד במרכז העניינים, מוקף בחברים טובים ותואר כמי שהילך קסם על סובביו באישיותו העדינה ובטוב ליבו והצחיק את כולם. אהב מאוד כדורגל ואהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה".
כמי שגדל במושב, הרבה לעזור בקטיף ובשדות. במקום זה זכה להכיר כבר בגיל צעיר את מי שתהפוך לבת זוגו ולאהבת חייו. "סיפור ההיכרות שלנו וההתאהבות היה כמו קסם," סיפרה מעיין זוהר, "סיפור טהור שמעלה ישר חיוך ופרפרים בלב של כל מי ששומע אותו. אריאל עזר בקטיף ליצ'י במשק של סבא וסבתא שלי במושב, לשם הגעתי בשבתות. באחת הפעמים, החלטנו לערוך תחרות לקילוף ליצ'י ברפת שלהם, שבה ניצח. היו לו את העיניים הכי טובות והלב הכי ענק שיש. הוא עזר לכל בן אדם, תמיד בחיוך ובצניעות, וזה מה שכבש אותי כבר מההתחלה." בגיל ארבע-עשרה, הפכה ההיכרות עם מעיין למערכת יחסים זוגית שקטה ויפה שהלכה והתפתחה. יחד גדלו והתבגרו, חוו וטיילו, והיו בלתי נפרדים.
אריאל התגייס לצה"ל ב-12 בדצמבר 2022 והוצב בחיל הרגלים. סיים בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושובץ בגדוד 13 – "גדעון". כבר בטירונות בלט ברוחו החיובית, ביכולת ההכלה וההתמודדות עם האתגרים והמשימות ובאיתנותו הפיזית והמנטלית. לכל אורך הדרך הפגין מוטיבציה גבוהה, דרבן את חבריו ושימש להם עוגן. בסיום מסע הכומתה, העניק לו מפקדו את הכומתה שלו לאות הערכה – "דווקא בגלל השקט הרועש שלו, ומפני שאף פעם לא התלונן, קיבל הכול בהבנה, עזר לחבריו והרים את המורל של כולם."
בסיום ההכשרה, הצטרף עם חבריו לפלוגת "דובי הציד" – פחת"ק (חשיפה ותקיפה) ללוחמי גדוד 13 שהחזיקו קו בעוטף עזה.
בספטמבר 2023 זכה אריאל ללוות את אחותו הבכורה לירז לחופתה, ולשמוח עם כל בני המשפחה ועם מעיין. כעבור חודש בלבד נגדעו חייו, ועימם החלומות והתוכניות.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בבוקר המתקפה, שהה אריאל במוצב מעבר ארז עם חבריו לפלוגה. בשעה 05:45 יצא לסיור שגרתי עם מפקדו. בסביבות השעה 06:30, במקביל לאזעקות "צבע אדום", התקבלה התרעה על ניסיון חדירת מחבלים למוצב. אריאל, הקלע של הפחת"ק, יצא עם מפקדו ועם עוד שני לוחמים לשדה הקרב ונמנה עם הכוח הראשון שלחם במחבלי החמאס במוצב ארז. במשך למעלה משעה נלחמו בחירוף נפש וחיסלו מספר גדול של מחבלים.
במהלך הלחימה נפגע אריאל מרסיסי רימון. על אף פציעתו הקשה, המשיך להילחם בגבורה לצד חבריו. בהמשך, נלקח על ידם למקום מחסה על מנת שיוכלו לטפל בו. בדרכם לשם, נפגע בזרועו מירי נוסף. חבריו ניסו לבלום את הדימום עם חוסם עורקים, וגררו אותו לחדר הביטחון. אריאל החל לאבד את הכרתו, וחבריו עשו כל שביכולתם כדי לתמוך בו ולעודדו.
המחבלים הנחיתו מכת אש אדירה לכיוון דלת החדר, והלוחמים החליטו לקפוץ מהחלון. כשאריאל, בסיוע מפקדו, יצא מהחדר שהפך למלכודת אש, הגיח מחבל מהצד וירה לעברם צרור שפגע ישירות באריאל. בקרב זה נפל. חבריו העידו כי לרגע לא ויתר, נלחם באומץ בלתי נתפס, המשיך לחייך והאמין שיחזור הביתה. עימו נפלו בקרב על מוצב מעבר ארז שלושה מחבריו לגדוד. בחתירתם למגע ובזכות גבורתם, נבלמה תנועת המחבלים צפונה, לכיוון אשקלון ואשדוד.
רב-טוראי אריאל ארז נפל בקרב במוצב ארז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בעמקה. הניח הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. על מצבתו חקקו אוהביו: "אריאל שלנו, גיבור ישראל; 'אלוהים אל-דֳּמִי לָךְ אל תחרש ואל תשקֹט אֵל'" (תהילים פ"ג, ב).
ספדה לו מעיין, בת זוגו: "אריאלי שלי, מסתבר שמהיום הדרך לפנות אליך היא לדמיין. קשה לי לדמיין אותך, תמיד היית פיזי. הצלחתי פעם לגעת בך, לחבק, ובימים של מרחק היינו פותחים 'פייס טיים', הכול היה כל כך מציאותי. היום אני מדמיינת אותך בנופים הכי יפים, בציפורים, בפרפרים, בכל דבר שבעבר לא הייתי מייחסת לו חשיבות. כל אחד מגיע לעולם בשביל שליחות; אתה ביצעת את שלך והלכת, ובכל זאת נתת לי להיות חלק משמעותי בתשע-עשרה שנותיך. נתת לי להרגיש הכי נאהבת, הכי חכמה, הכי מצחיקה, הכי יפה. אריאלי, העיניים הכי טובות, הבן אדם שעושה הכול בשקט ובאהבה, שדואג לכולם מסביב, שמשפחה בשבילו היא ערך עליון, שהאמונה ליוותה אותך בכל הדרך. לא מפתיע אותי שהלכת במוות של גיבורים, של מלאכים, הכי גבוה במדרגות והכי קרוב להשם. אני אוהבת אותך גיבור שלי. תודה שאתה שולח לי סימנים. יבוא יום וניפגש שוב."
במלאות חמישה חודשים לנפילתו, כתבו אחיו ואחיותיו: "היית מאמין? אהוב שלנו, אין רגע שעובר ואנחנו לא חושבים עליך. אתה הכול בשבילנו. היינו עושים הכול כדי שתחזור ותראה כמה עושים למענך ולזכרך, כי מגיע לך. היינו עושים הכול כדי לראות אותך בהלם מכמה שאתה אהוב ומוכר, בכמה אנשים נגעת, ומתמצת במילה 'חזק!' אנחנו עדיין מסרבים להאמין שזה לזכר ולא בשביל, אבל נלחמים בזה כי כולם צריכים להכיר אותך, גיבור ישראל, ועוד הרבה לפני – הגיבור שלנו, הפרטי שלנו. תודה על הכול. אנחנו גאים בך ואוהבים אותך עד כלות נשמתנו."
דפים לזכרו נפתחו באתרי טיקטוק ואינסטגרם, בכותרת remember_ariel.erez.
הדפים כוללים סרטונים המאירים את דמותו וכן קטע מרגש שכתבה בת זוגו, המתאר מנקודת מבטו את מערכת היחסים הקרובה והמיוחדת שהייתה לו עם אחותו אילה.
תמונות מתחנות חייו מופיעות גם באתר ההנצחה של פחת"ק 13 נובמבר 2022.
אריאל מונצח במפעלים שונים ובאירועי ספורט.
משפחתו שוקדת על גיוס תרומות להכנסת ספר תורה לבית כנסת לעילוי נשמתו.