קורות חיים
בנם של ליאת ואורן. נולד ביום כ"ח באדר א' תשס"ג (2.3.2003) במדינת ניו ג'רזי, ארצות הברית. אח לאוֹרי הבכור וליהלי הצעיר ממנו.
כשהיה איתי בן שלושה חודשים חזר עם משפחתו לישראל. גדל והתחנך ביישוב יקנעם עילית. ילד יפהפה שניחן בטוב לב, שובבות, חוש הומור ושמחת חיים כובשת. מגיל צעיר בלט בכושר מנהיגות והובלה קבוצתיים ותמיד היה מוקף חברים ואוהבים שנהנו מקירבתו. איתי שידר חוסן אישי ושקט נפשי וכולם ידעו שאפשר לסמוך עליו בכל מצב. הוא ניחן ביכולת נתינה מבלי לבקש תמורה, השתדל שלא להטריח אחרים ולהסתפק במועט. אהב בעלי חיים ובעיקר זוחלים ודו-חיים אותם גידל בביתו. אהב טיולים בטבע ובמרחבים, וכשבגר נהג לצאת לשטח עם פק"ל קפה ולהכין שקשוקה לחברים. בעקבות אביו, אף רכש את האהבה לדייג ולשקט סביב תחביב זה. הוא נהג לצאת עם המשפחה והחברים למקורות מים, להשליך חכה ולהמתין שעות.
איתי אהב ספורט והיה שחקן כדורגל מוכשר, ששיחק בתפקיד בלם בקבוצת הילדים של "הפועל יקנעם". בעקבות אביו ואחיו הגדול, הפך לאוהד מושבע של קבוצת "מכבי" חיפה" בכדורגל. עשה מאמץ להגיע לכל משחק של הקבוצה, במגרש הביתי וברחבי הארץ.
היה חניך בשבט "שחר" של תנועת "הצופים" ביקנעם, והפך למדריך בולט בשבט. הוא אהב מאוד את החניכים, את הפעילויות, בישולי השדה והטיולים. באופיו המיוחד ורגישותו לאחר, סייע תמיד למי שהתקשה להשתלב.
איתי למד בתיכון "אורט" על שם יגאל אלון ביקנעם, במגמת תקשורת, והיה אהוב על המורים ועל התלמידים. השתתף בנבחרת האתלטיקה של בית הספר, ייצג אותה בכבוד ודרך כלל זכה באחר המקומות הראשונים.
היה נער ערכי, אוהב הארץ, ששאף להתגייס לחטיבת "גולני" ולתרום למדינה כחייל קרבי. מודל לחיקוי במשפחה ובקרב חבריו, ועם זאת צנוע ועניו, שלא התפאר בהישגיו.
סיים בהצלחה את לימודיו התיכוניים, ובחודשים שנותרו לו עד לגיוס עבד במסעדה האיטלקית "פיאנו" ביקנעם. התחיל כעוזר של השף, ומהר מאוד התקדם וניהל את המטבח. גם בבית בישל, ומשפחתו נהנתה מהניסיון שצבר בהכנת אוכל איטלקי.
איתי התגייס לצה"ל ביום 9.12.2021. שירת בחטיבת "גולני" בגדוד 13 ("גדעון"), פלוגה מבצעית ג', "טורפי הלילה". עבר מסלול הכשרה מפרך ומאתגר כלוחם חוד והפך ללוחם מצטיין, מקצועי וקשוח. כל משימה שהוטלה עליו מילא ברצינות, בחריצות ובאחריות. השתתף בפעולות מבצעיות רבות והיה לאחד הלוחמים הבולטים בגדוד. על פועלו, נחישותו ואומץ ליבו זכה באותות הצטיינות מחלקתיים ונבחר למצטיין מג"ד. לכן כינויו בפלוגה היה "גליסקו האגדי".
מפקדיו העידו כי היה מהראשונים בפלוגה בכל משימה, בהשקעה למען החברים ובשמירה על הכשירות המבצעית. היה לב הפלוגה, לוחם מוערך שכולם אוהבים. נהנה מהעשייה ונהג לצטט את האִמרה: "תחשוב טוב, יהיה טוב, ומה שלא – בטיפול".
במהלך שירותו נבחר להיות קשר של מפקד הפלוגה. כתב מפקדו הישיר: "איתי היה עבורי לוחם מקצועי ומעולה, מאלה שאתה תמיד רוצה שיהיו לידך בזמן מלחמה. מעבר לזה, איתי היה עבורי איש שיח ואיש עבודה לכל משימה והתייעצות. הוא היה אדם טוב, אחד שחושב על האחר, ונותן לאחר, לפני שהוא חושב על עצמו".
בהמשך עבר הגדוד לתפוס את קו עזה. פלוגה ג' שובצה במוצב פגה (מגן בארי), מוצב פלוגתי שנמצא כשלוש-מאות מטרים מהגבול עם רצועת עזה. שם קיבל איתי את תפקיד הסרס"פ, סגן רב-סמל פלוגתי, מי שאחראי לענייני מנהלה ולוגיסטיקה, לרבות ציוד, מזון ומשמעת. איתי מאוד אהב את תפקידו שכלל דאגה לכל מחסורם של החיילים, שמר על המורל שלהם וארגן ערבי כדורגל ומשחקי פוצ'יוולי לפלוגה אשר כה אהב: פלוגה מבצעית ג' "טורפי הלילה". סיפרה אימו: "צלצלת אליי בוקר שישי אחד, כשתפסתם קו במוצב 'גלדיולה' בהר דב. ירד שלג, ואמרת שאתה רוצה לפנק את הפלוגה ולהכין קוסקוס חם לחיילים שנשארים שבת במוצב. ביקשת ממני מתכון למרק ירקות ולשבעה קילוגרם סולת לקוסקוס. יחד חישבנו כמה מים צריך להוסיף. כזה היית: פינקת ונתת מעצמך לכולם".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר שהו במוצב פגה עשרים וחמישה לוחמי חטיבת "גולני", רובם לוחמי פלוגה מבצעית ג' של גדוד 13, ובהם איתי, ושמונה לוחמי צוות מרגמות. כשהחלו להישמע באזור אזעקות וירי רקטות, הורה מפקד המוצב לחיילים להיכנס למרחב המוגן שבחדר האוכל. כעבור זמן קצר, התקבלו התרעות על חדירת מחבלים דרך הגבול, וקולות ירי נשמעו במתחם המרגמות של המוצב. לוחמי המרגמות השיבו אש והרגו כמה מהמחבלים. בניסיון הפלישה השני למוצב יצאו המפקד וכמה לוחמים מהמרחב המוגן וחיסלו עשרות מחבלים תחת אש כבדה, עד שנפלו בקרב. איתי, וכמה לוחמים לצידו, המשיכו להילחם שעות ארוכות תחת אש כבדה של עשרות מחבלים, תוך סיכון חייהם מנעו מהמחבלים להיכנס למרחב המוגן. איתי טיפל בפצועים שהועברו לחדר האוכל, תמך בחברים שהיו סביבו, ואף הספיק לכתוב הודעות תמיכה לחברים במוצבים אחרים.
לאחר שכשלו ניסיונות המחבלים לחדור לחדר האוכל, עקב ההגנה העזה של הלוחמים, הציתו המחבלים את פתחי המבנה והוא התמלא בעשן. באין מפקד בשטח, תפס איתי פיקוד. בקור רוח ובנחישות החליט בערך בשעה 13:00 לצאת מהמרחב המוגן, לחתור למגע ולהסתער על האויב. הוא הוביל אחריו כמה לוחמים, מתוך כוונה שהאש תוסט אליהם, כדי להציל את חבריו. "בשביל זה התגייסנו", אמר איתי לחברו. הם ניהלו קרב גבורה, פנים אל פנים, הרגו מחבלים רבים והדפו את המתקפה עד שנפלו בקרב. איתי נהרג בהיתקלות מטווח קצר, וסביבו נמצאו המחבלים שחיסל.
הלוחמים שניצלו סיפרו שבתום ההסתערות של איתי וחבריו האמיצים על המחבלים, התפוגג העשן מחדר האוכל ובחוץ השתרר שקט. כעבור מספר שעות, הגיעו למוצב כוחות לוט"ר מיוחדים והוציאו מחדר האוכל עשרים וחמישה חיילים. וכך, בהחלטה האמיצה לצאת מהמרחב המוגן ולהילחם בגבורה עילאית, הציל איתי את חייליו וחבריו שהסתתרו בחדר האוכל.
סמל איתי גליסקו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביקנעם. הותיר הורים ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
ספדה לו אימו באזכרת שלושים יום לנפילתו: "איתיוש שלי, בן יקר ואהוב, יפה תואר שלי! הלוואי ואתה שומע אותי ורואה את כולנו שמסרבים להיפרד ממך, שכואבים כל כך, שמתגעגעים כל כך אליך. אם היית כאן, היית אומר במבוכה שכל כך אופיינית לך: 'אימא, לא צריך. למה טרחתם?' אז איך אפשר שלא להתאהב בך?
עבר כבר חודש וחצי מאז חיבקתי אותך לאחרונה. השמיים כבר לא אותם שמיים, הריח באוויר אחר, והיום כל כך שונה בלעדיך. אני נכנסת כל יום לחדר שלך ובודקת. המחשבות, הרגשות והלב מסרבים להאמין. הגעגועים מרסקים אותי מבפנים. כל יום חמישי מאז, עדיין מחכה לך, חמוד שלי, שתכתוב מתי אתה יוצא ושתתקשר ותגיד, 'אימא, רק אם את יכולה, בואי לאסוף אותי', כי הרי הבטחנו לך שנגיע אליך לכל מקום. מחכה לריח האבק והזיעה, לנעליים צבאיות מאובקות בכניסה לבית.
כל כך הרבה עוד יש לי לומר לך, כל כך הרבה שלא הספקנו יחד כאימא ובן. יחד עם זאת נותרו גם המון זיכרונות טובים שלנו, של חוויות כיפיות, של שובבות וצחוק מתגלגל שלך, מעשי שטות עם החברים, משחקי כדורגל ומכבי חיפה, טיולים משפחתיים של חמישתנו, ישיבה לשמאלי בערבי שישי בקידוש, קרוב ללב, במקום ששמור רק לך ... תודה לך על הזכות להיות אימא שלך במשך עשרים שנים. מלח הארץ אתה! כמו שתמיד אמרתי לך, אני גאה בך תמיד ולתמיד! יודעת, איתי שלי, שצריך להרים את הראש ולהילחם על החיים בדיוק כמו שאתה עשית, ומקווה לכוחות בהמשך, כי ככה היית רוצה לראות אותי, חזקה כמוך. אוהבת אותך, תותו שלי, לנצח מעמקי נשמתי, ולעד תישאר איתי ובליבי! אתה הרי זורם בדמי".
ספד לו אביו: "תותו, חיים שלי, עבר כבר חודש והגעגועים אליך רק מתגברים מיום ליום. קשה לנו, תותו, קשה מאוד! אימא ואני מנסים להתרומם מהאסון למען המשפחה הגרעינית והמורחבת וזה תהליך ארוך. כרגע אנחנו בשלב של ההבנה שלא תחזור יותר הביתה. במהלך החודש הגיעו אלינו חברים וסיפרו איזה גיבור היית, שלחמת כמו אריה וטיפלת בפצועים (אחד אפילו כתב בפוסט שבזכותך הוא בחיים), ובכלל איזה גבר וחבר היית, ואיך הצלחת לגעת בכולם. כולם מתגעגעים אליך בטירוף, בני היקר והאהוב. אני מתגעגע לשיחות איתך. 'אבא, הכול טוב', היית אומר. מתגעגע לדיג המשותף, לטיולים המשפחתיים, לצחוק שלך המתגלגל, למבט הביישני ולגבר שהפכת להיות. כמה אני גאה בך. חבל שלא אמרתי לך את זה יותר, וחבל שלא הצלחתי להגיע אליך בתופת שעברת".
פד אחיו, אוֹרי: "איתי אחי היה פייטר רציני שלא רואה בעיניים. איתי אחי היה ילד כל כך טהור וטוב. איתי אחי היה אהוב על כולם. איתי אחי היה. כל כך קשה לכתוב עליך בלשון עבר, אחי הקטן. אני עדיין לא מצליח לעכל את זה שאתה לא פה, את זה שאני לא אראה אותך יותר לעולם, אחי. איתי, אני אפילו לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדיך. איך אמשיך בלי כל השטויות שהיית עושה? בלי המילה הטובה שלך? פשוט איך? אולי לא אמרתי את זה הרבה, אחי, אבל אני אוהב אותך, ומתגעגע אליך בלי הפסקה. בכל פעם שהיית חוזר לבסיס, הייתי מתפלל שתחזור בשלום, כי אני יודע כמה היית מוכן להקריב למען החברים שלך והמדינה שלך, והינה, בסוף זה קרה. אני מקווה שעכשיו טוב לך למעלה, ואתה לא סובל, אני מקווה שאתה יושב שם עם עומר וסבתא ושומר על כולנו. אני אוהב אותך, איתי. אתגעגע לעד".
ספד אחיו, יהלי: "אני מצטער שלא הראיתי לך מספיק שאני אוהב אותך, גיבור שלי, אבל עמוק בפנים היית הכול בשבילי, ורק חיכיתי שתחזור הביתה ותיתן לי חיבוק. אני מאמין שאתה שם למעלה היית רוצה שאני אהיה חזק, שאני אשמור על אימא ועל אבא, ואני מבטיח לך שאני הכי חזק בשבילך. אני מתגעגע לזה שתמיד אחרי בית ספר, כשהיית בבית, היה משהו לאכול, והכי טעים שיש. אבל זהו, אחי היקר. אני לא מאמין שנפרדנו בדרך כזאת. אפילו שלום לא יצא לי להגיד לך. אבל אני רוצה שתדע שאני אוהב אותך, מלך שלי. אתה הכול בשבילי".
ספד מפקד מחטיבת גולני: "במלחמה הזאת, הקשה במלחמות ישראל, אתה וחבריך עמדתם בגבורה מול צוררי אדם, והצלת רבים מחייליך ואחרים ממוות, בלחימה אמיצה עד לנפילתך כגיבור חיל. עם ישראל ישמע על גבורתך וגבורת חבריך ויישא אתכם בגאווה ובגאון על כפיו לנצח".
כשקיבלה המשפחה מידי מפקד חטיבת גולני את הנשק האישי של איתי, כתבה על כך אימו: "לצד הנשק והאותות אני נזכרת, תותו, בילד שהיית, ובאהבתך לסוכריות גומי בטעם תות. שניהם ללא ספק היו הנשק הסודי שלך: לוחם בנשמה של פלוגה מבצעית ג׳, גולני 13, מלא אומץ וכריזמה, יחד עם שובבות נעורים חיננית ותמימות, ארוזים בצורת סוכריית גומי תות שדה".
משפחתו של איתי פועלת להנצחת אהבותיו ותחביביו בדרכים רבות:
"מצפה איתי", הכולל פינת ישיבה בצל עץ אלון בפאתי היישוב יקנעם שבו גר, נחנך לזכרו. כתבו בני משפחתו: "מצפה איתי יצא כל כך אתה, עד כאב. מצד אחד, חיבור לשורשים שנותנים חיים, ומצד שני אתה אינך כאן איתנו". במצפה התקיימה בין השאר פעילות הנצחה לאיתי בהשתתפות תלמידי כיתתו של אחיו יהלי וקבוצות של חיילים.
"המגרש של איתי", מגרש קטרגל קהילתי ביקנעם ששופץ ע"י המשפחה והעירייה. קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה", הקבוצה אותה אהד מילדות, חנכה את המגרש ובחג סוכות 2024 התקיים שם טורניר כדורגל לזכרו של איתי. כמו כן, עמוד לזכרו הוקם באתר הקבוצה.
קבוצת הנערים של "הפועל יקנעם" נקראה על שמו של איתי.
תלמידי מגמת קולנוע ותקשורת בבית הספר "אורט" על שם שמעון פרס ביקנעם הפיקו סרט קצר, "גליסקו האגדי", המספר על קורותיו של איתי.
לזכר איתי נכתב לקראת יום השנה לנפילתו השיר "לנצח איתי", שניתן לצפייה ביוטיוב www.youtube.com/watch?v=ijpo2wHpmkg . מילות השיר לוקטו ע"י עמית גליסקו מתוך ההספדים של הוריו ואחיו: "השמיים כבר לא אותם שמיים / ריח האבק עוד באוויר / היום כל כך שונה / והלב כבר מסרב להאמין // תגיד לי, מה עושים עם הגעגוע? / ואיך אפשר בכלל להתגבר / ויום עובר, ועוד שבוע / יש חלקים בלב שלי / שרק אתה ידעת לחבר. // הגלים מתחזקים כשבאה הרוח / מזכירים לי את עיניך הכחולות / כי אי אפשר שלא להתאהב בך / שומר עליי כמו הירח בלילות".
להנצחת תחביביו לבישול ורוחב ליבו, בישלו אנשי חברת גב-ים בשיתוף המשפחה, בחג החנוכה 2024, מאכלים משפחתיים אותם איתי אהב. הארוחות נתרמו לחמש-מאות חיילים בודדים להפצת אורו וגבורתו.
המשפחה הפיקה אלבום זיכרון לאיתי והקימה אתר אינטרנט לזכרו בכתובת: itayglisko.co.il
הדף remember_itayglisko הוקם לזכרו באתר אינסטגרם, ובפייסבוק הוקם הדף "נזכור את איתי גליסקו".
סיפור גבורתו ואומץ ליבו הם השראה לכולנו, כתבו בני המשפחה. הלוואי ולכל אחד יהיה משהו קטן מאיתי, הלוואי ונהיה ראויים. לנצח איתי.