קורות חיים
בן אורטל וגטנט גדעון. נולד ביום כ"ג באב תשס"ג (21.8.2003) באריאל. אח צעיר לשקד ואח בוגר לשובל.
אדיר אישטו, ילד חייכן ויפה עיניים, גדל והתחנך בעיר הולדתו אריאל במשפחה חמה ואוהבת אדם שבה ינק את אהבת ישראל. הצטיין בכדורגל ושיחק במועדון "ביתר ע. אריאל". עם סיום לימודיו היסודיים המשיך לקריית החינוך "אורט יובלי אריאל", שם למד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. נער חברותי ואהוב שעמד במרכז העניינים; טוב ליבו נשקף מעיניו, וצחוקו העדין העיד על צניעותו. אהב להצחיק ולשמח את כולם ונודע בזכות רוח הנתינה וההתנדבות ששכנו בו. "הלב הכי טהור בעולם" – כך הגדירו אותו אוהביו, "היית הראשון להגיש עזרה לכל מי שנזקק לכך, וכשהתחלת לבצע משימה – דבקת בה עד להשלמתה."
כל מי שפגש באדיר, חש את עוצמת אמונתו ואת גודל אישיותו. כנער דתי שלמד בבית ספר חילוני, רבה הייתה השפעתו על הסביבה. "הוא היה היחיד שהלך עם כיפה וציצית," סיפרו הוריו, "וכשיצאו לטיולים דרבן את החברים להניח תפילין והם נענו לו." בכל יום שישי, לפני כניסת שבת, הקפיד על הליכה למקווה; בשבת, היה אפשר למוצאו על הספה, קורא בשקיקה בספר דברים, ובמוצאי שבת, בחזרתו מבית הכנסת, נהג לשיר כל הדרך הביתה את השירים המסורתיים ורקד בהתלהבות, מאושר על שעשה עוד שבת כהלכתה. "כשמו כן היה – אדיר, עצום, נפלא ומרשים," כתבה חברת המשפחה, "אחד כזה שאתה מקנא בו בכיבוד ההורים שלו וביחסו למבוגרים. בקידוש היה מוזג יין לכולם ורק בסוף לעצמו, ולאחר מכן הקדיש את הזמן לסבא וסבתא; אחד שידעת ששבת איתו תהיה כהלכתה – טהורה וקדושה."
אדיר היה פטריוט, מחובר למדינה ולאנשים ומאז שהיה נער צעיר חלם לשרת כלוחם ב"גולני". בהתקרב מועד הגיוס, משקיבל שיבוץ לחטיבה אחרת, הודיע כי ייאבק. "'גולני' בשבילו זה לתת למדינה 'אקסטרה'," הסביר אביו, "'גולני' מבחינתו הייתה החטיבה מספר אחת במדינת ישראל, ולא הייתה אפשרות שלא ישרת בה." והוסיפה אימו: "אדיר היה ילד עקשן, וכשהייתה לו מטרה ששם לנגד עיניו תמיד נלחם ועשה הכול כדי לממש אותה." גם הפעם – השיג את היעד.
אדיר התגייס לצה"ל ב-5 באפריל 2022, הוצב בחיל הרגלים ועבר את מסלול הכשרת הלוחם המפרך בגדוד 13 – "גדעון" – של חטיבת "גולני". מפקדיו התרשמו מהמוטיבציה הגבוהה שהפגין ומיכולותיו, וחבריו בפלוגת "הזאבים" אהבו אותו כאחים והעריצו את מידותיו. "עשית טוב להמון אנשים שאהבו אותך ורצו להיות לידך," כתב אלירן.
מאבקיו לא תמו גם לאחר שהצליח להתגייס לחטיבה האהובה. שבוע לפני מסע הכומתה - המסע המסכם של המסלול - נקע את רגלו, ונאמר לו כי לא יוכל להשתתף במסע המאתגר בן עשרות הקילומטרים, או שיצטרך להשתתף בו באופן פסיבי, בשכיבה על האלונקה. אדיר היה נחוש לצלוח גם את המכשול הזה; כנגד כל הסיכויים הגיע למסע וצלח אותו על שתי רגליו. "מאיפה הרוח הזאת?!" כך אמר מפקדו להורים הנרגשים, בטקס הסיום.
גם בתקופת השירות, בצד גאוות היחידה ותחושת השליחות, המשיך לדבוק באהבת התורה ובלימודה, הקפיד על הלכות שבת ועסק בגמילות חסדים ובמתן בסתר. חבריו סיפרו שנהג לתת מעשר לבית הכנסת שהתפלל בו בעירו ממשכורתו הצבאית הצנועה, ובכל פעם שחזר מהבסיס, הלך ישירות לבית הכנסת, בעודו לבוש במדים, כדי לתת את המעשר. בצניעותו כי רבה, לא רצה שידעו על כך והתעקש שגבאי בית הכנסת לא יספר זאת לאף אחד. סיפרה ספיר: "זה היה אדם שבמקום לחזור הביתה מהצבא ולצאת עם חברים ליהנות, לשתות, לקנות לעצמו שטויות, בחר לעשות בכסף הזה משהו טוב בשביל בית הכנסת, וגם את זה עשה בצניעות כמו את כל שאר המעשים שלו." ואם לא די בכך, באחת הפעמים, רכש ציציות מהודרות לחבריו מהפלוגה והעניק להם אותן באהבה.
הוא שאף להתפתח כאיש דת. כיוון שהיה צאצא לשושלת קֵסים – כוהנים בעדת ביתא ישראל – ייחל לכך שבבוא העת, יחל לשקוד על לימודי קס ויזכה להסמכה.
בחג הסוכות תשפ"ד שהה בבית. הוריו ואחיו נסעו לעשות את החג בבית סבתו, ואדיר בחר להישאר בבית, עם סבתו השנייה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה מתקפת הטילים, ניצב אדיר בעמדת השמירה בשער של מוצב נחל עוז, שם מילא תורנות מהשעה 4:00 עם עוד שני לוחמים מגדוד 13.
בהיתקלות הראשונה מול עשרות המחבלים שפשטו על המוצב בירי ועם פצצות מרגמה אדיר לחם לבד, עד שהגיע מפקדו. החייל הנוסף שהגיע נשלח להקפיץ את כל החיילים, ובהתקפה שהחלה מחדש לחמו אדיר ומפקדו מול המחבלים. בשיחה שהייתה למשפחה עם מפקד הגדוד סגן-אלוף תומר גרינברג (שנפל בקרב כעבור חודשיים) הוא אמר להם שבנם היה גיבור אדיר ושהמשפחה צריכה להיות גאה בו, שהציל המון אנשים בגבורתו. אדיר ושני רעיו נלחמו כמו אריות בש"ג, עד הכדור האחרון שלהם. בקרב זה הוא נהרג.
סמל אדיר אישטו בוגלה נפל בקרב במוצב נחל עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי "סגולה" שבפתח תקווה. הניח הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
אדיר בוגלה גיבור ישראל נקבר עם דגל "גולני" שאהב. המונים ליוו אותו בדרכו האחרונה וחלקו לו כבוד.
במלאות שלושים יום ללכתו, ספד לו בן דודו: "אדיר, בדיוק כמו השם שלך היית הבן אדם שאתה. כל דבר שעשית ואמרת היה בעוצמה ובחוזק. היית טוטאלי בכל דבר. כשחיבקת – חיבקת חזק עד שהתחננו שתשחרר. כשצחקת – צחקת מכל הלב ככה שכולם צוחקים. לא יכולת לעמוד מהצד ולשתוק, אם ראית חוסר כבוד. האמונה שלך בדת הייתה בראש סדר העדיפויות שלך, ורק הלכת והתחזקת. הבאת את כל כולך בשביל להיות לוחם וגם עד השנייה האחרונה. אנחנו בטוחים שאתה מחייך את החיוך הכובש שלך עכשיו עם המלאכים ושטוב לך, כי אתה נמצא במקום שמיועד במיוחד לצדיקים כמוך. אוהבים לנצח וזוכרים אותך תמיד בכל נשימה ונשימה."
ספדה לו בת זוגו:" אדירי, הכרנו ביום ההולדת שלי, ומאז הרגשתי ואמרתי שאתה המתנה שלי. ידעתי כמה טהור וצדיק אתה, אבל כמות הגאווה שחשתי כששמעתי סיפורים וזיכרונות מאנשים שהכירו אותך גרמה לי להבין שאתה באמת אחד למיליון. ... תמיד היית בשבילי ולצידי, מקשיב, מכיל, עוזר ומעודד. אתה הגיבור שלי. אני גאה בך ובטוחה שנלחמת באומץ, בביטחון מלא ובלב שלם. תודה שהראית לי שיש תקווה לדור הזה ושעוד קיימים אנשים כמוך. אני אוהבת אותך, מתגעגעת אליך, מחכה ויודעת שניפגש."
כתב שחר: "אדיר היקר, ילד שלנו, נזכור אותך לעד עם החיוך של המלאך. ילד צנוע ונעים לכל הסובבים, מקטן ועד גדול, שומר מסורת אבות. ילד נדיר שיישאר כך. לעולמי עד נזכור אותך..."
אדיר מונצח לאור הפסוק "יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב, כא) ולאור צוואתו – להרבות באהבת חינם ולנהוג באחדות.
בעיר הולדתו אריאל מתקיים שיעור תורה שבועי לעילוי נשמתו, כל המתפללים של בית כנסת "פינטו" מגיעים לבית ההורים ובו נערך השיעור. בכ"ט בחשוון תשפ"ד צוין בעיר חג הסיגד לקידוש זכרו.
ביחידת נח"ל הוחלט ששיעורי חינוך-ניווט יתקיימו לזכר אדיר, ובראש עמדת הריכוז של דפי השיעור הוצבו תמונתו וסיפור חייו ונפילתו.
בקריית החינוך "אורט יובלי אריאל" ניטעה שדרת עצים לזכרו – "שדרת השבעה באוקטובר". תלמידים ובוגרים של בית הספר תרמו עמדות תפילין לעילוי נשמתו.
מחנכו, דודי מסטיי, כתב לזכרו את השיר "שיחות עם אדיר" שהלחין וביצע תובל שפיר. השיר ניתן להאזנה ברשת. מילותיו: "פותח פנקס, מילים נשפכות / רחובות חסומים, באיילון מדורות / והלב הכואב / איך מזהים שהסוף מתקרב // הדברים הפשוטים מקבלים משמעות / חיוך שלך בתמונה באיזה רגע של שטות / מה נמצא בתוך ערפל / מי עונה כשאתה מתפלל // מבטים, הכול מבטים / צריך רק את הראש להרים / מסתכל לצדדים, למעלה למטה / בסוף הרי תזכור רק את מי שאהבת // קום תעמוד כשאני מדבר / מי מורה מי תלמיד / מי יודע יותר / אצלי בראש בלאגן / ואתה בא במילים / אתה בא כל הזמן // כי האומץ שלך כמו נחל של עוז / גם באש מלחמה גם בבית קרוב / מה שווה אהבה / אם בסוף נפרדים / מעוד לב שגווע // ואיך אצמצם אחד כמוך לשיר / מה שהיו בשבילי שיחות עם אדיר / מסתכל בחלון / ומדמיין שגנבנו / עוד חיבוק אחרון."
בפברואר 2024 נשא חבר הכנסת משה סולומון בכנסת נאום לזכרו וסיפר את סיפור גבורתו.
בני הדודים של אדיר ערכו סרטון המנציח את דמותו והקדישו לו מילות פרידה: "אדיר, היית העוגן שלנו. היית עמוד התווך שכולנו נשענים עליו. תודה לך שדאגת להשאיר לנו חוויות בלתי נשכחות, תודה לך שתמיד דאגת להחדיר את האור שלך בתוכנו. אוהבים אותך ומתגעגעים בלי סוף." ביום הולדתו ה-21 (אוגוסט 2024) ערכה משפחתו מבצע חלוקת סלי מזון לנזקקים, על כך ועל האירוע פרסמו סרטון:
https://www.instagram.com/reel/C_P3czUMYk-/
בז' באלול תשפ"ד (10.9.2024) נערך באריאל כנס התעוררות להצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון. הכנס, בהשתתפות הרב זמיר כהן, נערך לעילוי נשמת אדיר.
משפחתו של אדיר שוקדת על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו.