ביום בו כסינו ברגבי עפר את קברו של בני היקר - נטמן באדמה פרח באיבו, חייל צעיר בן כ' שנים - עופר שמו. רק אתמול היה לי בן אהוב והיום - תלולית עפר ויגון כאוב. ושם בין רגבי האדמה של ארצי נקבר יחד עם בני, אהובי, חלק מנפשי, חלבי ודמי, שלעולם לא ישוב להיות עימי... לאבד נפש יקרה ואהובה - זה תמיד מלווה בכאב ויגון, אך לקבור בן לאם שכולה - אין בחלד גרוע מזה האסון. אין מילים לכאב, אין ניחומים, חיים עם האין ועם הגעגועים... חנה שרון (1977)
... ארץ אהבתי משחר ילדותי חונכתי לאהובך ארצי - מולדתי, כי אין בלתך. בשבילייך טיילתי ונשמתי נופייך בכל מאודי אהבתי כל מראותייך. זכיתי לראותך, ארצי, בתקומתך - גאה עד מאוד בעצמאותך... רגבי אדמתך רוו דמם של הבנים, שנפלו כגבורים בנצחונם. ואת יקרת לי יותר ויותר, על קיומך לחמנו, לא נוותר! כל שעל אדמה - דם בנייך רווה וקשר אותנו בעבותות אהבה... ביום בו רווית גם דמו של בני היקר, וגופו הצעיר בין רגבייך נקבר, בכיתי מצער ומכאב על אובדן והמשכתי לאהובך, ארצי, ככל עידן ועידן. ידעתי וחשתי שעם קורבן זה, שלי, קשורה אני עימך לנצח - ארצי, מכורתי! אני שלך - לא אעזבך - ואת שלי לטוב ולרע - עד יום מותי... חנה שרון (1982)
תפילת אם שכולה (ביום הזכרון לחללי צה""ל)
"רבונו של עולם שבשמים ובכל מקום בו אתה נמצא, אנא, הסכת והקשיבה לתפילתה של אם שכולה, הנושאת הפעם דבריה - קבל עם ועדה - ביום הזכרון לגבורי האומה, ותובעת שתפילתי תשמע... עומדת אני צופיה, דומעת, ורואה את כל הצעירים, היפים, אשר עם זכר יקירינו מתייחדים, מבקשת אני ממך: רבון העולם, תן להם לחיות, בל ישפך דמם! הבט וראה, פרחים הם, באיבם, תן להם לחיות, לחיות וליהנות, הן רבים, רבים נפלו כבר בכל המערכות... די, אלוהים! הקשב נא לתפילה: היקר ביותר הקרבנו לבטחון המדינה. אני מבקשת, כולי תחינה - בל תהיה עוד מלחמה. ויהי בי הכוח גם כעבור שנה לשאת אליך שוב תפילה ולומר - קבל עם ועדה - תודה!".