סמ"ר שמשון שמשי זיידנר ז"ל

אלבום תמונות

8/8/92
לא מסוגלת לראות זוגות, לא מסוגלת לראות אהבה בטלויזיה, בחיים.
חושבת עליך, עלינו, מעמידה אותנו במקום אותם זוגות ומתגעגעת כל כך. מרגישה את ההתכווצויות שבלב, את החשק הזה לבכות, כי אתה לא איתי, לא איתי עכשיו. אני רוצה אותך.
ובלילה, כשאזוז לא ארגיש אותך, ולא אוכל לחבק את הגב שלך, או להניח את הראש על החזה החשוף, לא אוכל לראות אותך מתעורר מנשיקות, ואני לא אוכל להתעורר מלטיפות רכות בכל הגוף.
אני פשוט רוצה להרגיש, לחוש, למשש, לטעום, לאהוב אותך...
ואתה רחוק, מחבק את החול, מתנשק עם הנשק, ואת הפרצוף הראשון שאתה עושה בבוקר, רואים עוד כמה טירונים שאיתך באוהל, אותם אלו שאיתם אתה אוכל, מתקלח, משתין, ומבלה למעשה את שאר היום.
ואני פה, בחברת כל מיני אנשים, אבל רחוקה ממך, ופתאום בא לי לדבר איתך, לספר. להסביר, וכל מה שאני יכולה לעשות זה לנסות לתקשר עם הדף הזה והדף אילם. ואני נשארת עם כל כך הרבה דברים תקועים בגרון, חנוקה, חסרת אויר, מחכה לסופי השבוע כדי לנשום,
והפעם...
הפעם אין לי למה לחכות ומלאי האויר נגמר.
אני שונאת לכתוב או להגיד לך את הדברים האלה ואני חשה אותם כל הזמן, באופן קבוע. אבל אני יודעת שגם אתה מרגיש כך, ואני לא רוצה לרפות את ידיך. אני גאה בך ואתה גאה בעצמך וככה זה - ובכל זאת כל כך כואב לי.

אוהבת עד כאב
עינת.