אלבום תמונות
זהו שיר שבא מהלב
זהו שיר שמקורו בכאב
זהו שיר על אח שהלך
בטרם עת והשאיר בליבנו כאב.
שמשון,
זה בלתי אפשרי לרשום כל מה מה שזכור, למרות שהכל עדיין בראש.
שמשון היה אח גדול לכל דבר, למרות הפרש הגילאים הקטן ביננו.
אני זוכר את היום בו הוא התגייס לצבא עם הרבה מוטיבציה ואהבה לצה"ל, רצה להיות קרבי, רצה לתרום למדינה. לאחר כמה ימים בא לשבת ואמר שהוא ב"גבעתי" ואני אמרתי לו שיהיה לו קשה, בגלל שהוא בכושר די ירוד, אך לאחר מספר חודשים קשים, הצליח להכנס לתלם ואהב בצבא את החבר'ה יותר מקודם. בחודשים האחרונים לפני המקרה היה באימון בדרום, במקום שנקרא רביבים, ואני שירתתי במצפה רמון . תמיד הייתי מנסה להגיע אליו, אך כל פעם זה התפקשש.
פעם אחת כשכבר הצלחתי להגיע, זה היה ביום שישי, ואז התברר לי שהוא יצא הביתה.
לאחר מכן עלה ללבנון, וכשהיה שם שאלתי אותו אם יש לו טלפון מטכלי, הוא אמר שיש, אבל רק טלפון אדום ונתן לי את המספר.
מאותו יום בכל הזדמנות שהיתה לי, הייתי מתקשר אליו לבסיס ומדבר איתו, ולאחר מכן מתקשר הביתה להגיד שדיברתי איתו בטלפון.
ואחר כך, כשיצא מלבנון והגיע לשטחים, אמר שבשטחים הוא יותר מפחד כי יותר מסוכן שם, אתה לא יכול לדעת מאיפה אתה מותקף.
תמיד הערצתי אותו על כך שהיה בגבעתי, אח קרבי ולא גיובניק.
בשבת האחרונה לפני המקרה, הייתי צריך להשאר שבת בבסיס, אך בדקה ה- 90 יצאתי, אני הגעתי הביתה ראשון. לאחר מכן הגיע ירון.
וביום שישי שמענו את השער נפתח, ואז ראינו אותך בדיוק כשנכנסת.
יצא ששלושתינו יצאנו שבת, כאילו שהכל מכוון מלמעלה. אמא ואבא שמחו מאד כי הרבה זמן לפני כן לא יצא שבת שהיינו שלושתינו בבית. בערב יצאנו כולנו ל"פילגש" עם האחים דרי ואתה באת איתי בסביבות השעה 01:00 לפנות בוקר להביא את רויטל, אך היא לא רצתה לבוא כי היתה עייפה. ניסיתי לשכנע אותה אך היא לא רצתה ואנחנו חזרנו ל"פילגש". למחרת בבוקר אתה התעוררת ואני עדיין ישנתי, אז קפצת עליי והערת אותי ואני התחלתי לצעוק, אז אמא באה ואמרה לך "רד מעליו גם ככה הוא רזה ושברירי, אתה עוד תשבור אותו", אז אמרת שזה לא כדי להכאיב, אלא מתוך אהבה. לאחר מכן אכלנו ביחד
וכל אחד נפרד לדרכו, אח"כ נפגשנו בערב כאשר סידרנו תיקים ושוב כל אחד הלך לדרכו.
למחרת בבוקר אני קמתי מוקדם ואתם המשכתם לישון, הערתי אותך ואת ירון ואמרתי לכם שלום ושאלתי אם אתם יוצאים שבת, אמרתם שאתם לא יודעים.
זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך בחיים.
לעולם לא תצא מליבי, לעולם לא אשכח את החיוך שלך ואת כל הזכרונות שלנו בעשרים שנות היכרותינו כאחים.
"בתקווה שעוד ניפגש יום אחד".
יניב