בישיבת-לישכה של מפלגת ה"עבודה" בבית-ברל-כפר-סבא
לכל אחד זכרון של התנסותו, בעבודה משותפת, מערכות יחסים עם מוטה....לכל אחד יש את ה"מוטה" שהוא הכיר, איתו נפגש, שאיתו פעל.
היתה לי הזכות להכיר את מוטה הן בשירות הצבאי המשותף לשנינו והן במערכות האזרחיות ובודאי ב3- השנים האחרונות שפעלנו יחדיו במשרד-הבטחון.
מוטה הוא מצעירי דור תש"ח, דור שהבין שאין מנוס להיות חזקים צבאית, כי אם לא נהיה חזקים צבאית לא יועילו כל המהלכים המדיניים, החלטות עצרת-האום, החלטות של גורם כזה-או-אחר, כי במציאות הישראלית למהלכים מדיניים שאין להם גיבוי צבאי הולם אין משמעות!
הוא ידע גם להסיק את המסקנות ובגיל צעיר ב"הגנה" ב"פלמ"ח", בגיל 17 כבר לוחם במלחמת ה"עצמאות" ומאז דרכו כלוחם.
היה לו התוקף המוסרי לבוא ולנחם משפחות שכולות מפני שהוא נלחם.
היתה לו היכולת לבוא ולדרוש מאחרים משום שהוא הוכיח בעצמו שהוא מוכן להסתכן כדי להשיג את המטרות של היחידות בהן שירת עליהן פקד.
עוצמתו היתה בדוגמה האישית.
הוא לא דרש מאף-אחד בשרות הצבאי מה שלא עשה בעצמו ולכן יכול היה להיות מפקד ומחנך של דור של לוחמים ומפקדים.
הוא היה מחד - אדם חזק. לוחם ללא חת. עמד בפני כל משימה ומצד שני - היה בן-אדם עם רגישות אנושית. זה היה סיפור שסיפר אתמול אחמון על קברו: כיצד פרץ בבכי כאשר בתום המלחמה על ירושלים נאמר לו מי ההרוגים.
אינני יודע אם יכול להיות ביטוי יותר משמעותי מהסיפור הזה. מחד - פקד על חטיבת הצנחנים במלחמת "ששת-הימים", במלחמה על ירושלים משימה ש'נחתה' עליו בלי הכנות מרובות.
היתה לו שהות להיערך 3 ימים אבל הוא היה צריך לנחות ולצנוח דרומית לאל-עריש ורק ביום שני ביום תחילת המלחמה בצהרים קיבל הוראה לעלות גדוד אחד אחר-כך גדוד שני ובערב גדוד שלישי ובאותו לילה לתקוף את גבעת-התחמושת ובית-ספר לשוטרים...
היום לוא זה היה קורה ודאי היו ממנים ועדת-חקירה...
למזלנו המלחמות התנהלו - עד מלחמת "יום-הכיפורים" בדרך אחרת. אלמלא זאת אולי לא היינו מגיעים להישגים שהגענו אליהם במלחמות-ישראל.
אני זוכר את מוטה בכמה מבחנים:
מלחמת "ששת הימים" ערב "מבצע אנטבה" כשהוא הרמטכ"ל והוא צריך להגיד: יש ביכולת צה"ל לבצע חילוץ; כשמוטה צריך לתת תשובה לממשלה "יש יכולת"/"אין יכולת" לבצע, שיקול הדעת, האחריות וגם - אנחנו יודעים היום שקורה משהו אז בדרך כלל מאשימים את רמטכ"ל - והוא ידע זאת. והוא נשא באחריות.
מוטה, היה לוחם. כשאני מנסה לסכם לעצמי בתחום העיקרי של חייו, השירות הצבאי, הבטחון, בתחום האזרחי - תפקיד השר שהוא מילא היה שר-הבריאות. יש שני תחומים שנוגעים לחייו של אדם ועם: זה בטחון ובריאות. זה צירוף לא-מקרי.
צירוף לא מקרי שכך 'הלך' מוטה.
באחת השיחות האחרונות בינינו ואני ראיתי אותו ב3- השנים וראיתי אותו במאמציו הרבים לתפקד בנסיבות של מחלה קשה, בנסיבות של כאבים נוראים בנסיבות שהיה צריך לבוא לישיבות או לצאת איתי בטיסות למדינות ממדינות שונות, את המאמץ האדיר להתגבר על מחלתו, על כאביו ולתפקד.
באחת השיחות האחרונות הוא אמר לי: תראה, מה קורה במדינה. יש היום 'לובי' בכל דבר. למה שאנחנו הקדשנו את כל חיינו ומקדישים את חיינו כאן במשרד-הבטחון לבטחון אין יותר לובי. הכל מותר כדי לפגוע בו.
הוא כאב את כאב בעית הבטחון. מעמדו של צה"ל הנסיונות לפגוע בו. הוא כאב זאת יותר מכל דבר אחר.
הוא אמר לי אנחנו הולכים ונוטלים עלינו סיכונים לא מבוטלים למען השלום ואם לא נהיה חזקים ההסטוריה תשפוט אותנו כפי שתשפוט אותנו.
מוטה, היה עד הרגע האחרון בחייו קודם-כל ומעל-לכל איש הבטחון. איש הבטחון עם החלום והשאיפה לשלום, אבל שלום שיתן בטחון. שלום שמושג מתוך עמדת-כוח: הן כלכלית/חברתית והן צבאית, היה לו יחס מיוחד גם אם דעתו היתה חלוקה איתם עם מתנחלי יהודה, שומרון ועזה. הוא לא שינה את עמדותיו באשר לדרך פתרון הסכסוך בין הפלשתינאים לבינינו אבל חיפש קשר, גשר עם המתנחלים.
אומר את האמת: מבחינתי כשר-בטחון הוא היה באמת האיש שהחזיק את הקשר איתם גם בחילוקי-דיעות וידע לעשות זאת תוך שמירת עמדותיו וציפיותיו מתהליך-השלום.
מוטה, עבר כמו כל איש צבא עליות ומורדות. סיפר לי מישהו מחבריו שמוטה התמנה לרמטכ"ל הוא הרמטכ"ל היחיד שקיבל את דרגותיו ללא טקס העברת הרמטכל"יות מרמטכ"ל לרמטכ"ל. זה היה בעקבות הטרגדיה של מלחמת "יום-הכיפורים" ומה שבא בעקבותיה ונכנס לתפקידו ללא כל טקס כפי שהיה מקובל לפני ואחרי כניסתו לרמטכ"ל והתמסר לשיקום צה"ל אחרי מלחמת "יום-הכיפורים" ועשה בזאת עבודת קודש בעזרת שמעון כשר-בטחון הממשלה כולה שעמדתי בראשה ובמהלך המשא-ומתן עם המצרים על הסדר-הביניים היה האיש היוצר של הפתרונות סביב המעברים כדי להגיע להסכם כדי להגיע להסכם-הביניים.
גם כאיש צבא, גם מתוך רצונו לבנות עצמה אדירה ככל האפשר חיפש דרך שלום להתקדם ולוא גם בצעדים לשלום.
מוטה, היה גם איש חזק וגם איש רגיש. הן בצבא והן בחיים הפוליטיים. ו3- השנים שעבדנו יחד הוא הקל עלי בצורה בלתי-רגילה כנציג מערכת-הבטחון בכנסת שהכנסת כולה על כל חלקיה רחשו לו את הכבוד וההערכה שהיה ראוי לה.
הוא ידע להופיע בשם מערכת-הבטחון לפני כל חלקי העם גם במציאות של מחלוקת בעם. הוא ידע לעסוק בעיקר ולהשאיר את הפחות חשוב. קשה, היה לראות אותו סובל מתיסר, והלך לעולמו אתמול.
אחרי מותו ביקרתי אצל ריטה, אצל משפחתו. ריטה שאלה אותי: האם מוטה דיבר פעם על מחלתו או אתה דיברת איתו? אמרתי לה: לא הוא דיבר איתי ולא אני דיברתי איתו, כי ידעתי דבר אחד - אין אדם יותר אחראי ממוטה. אילו הוא הרגיש שאיננו יכול למלא את תפקידו, לפני כל אדם אחר הוא היה בא ואומר לי זאת. זה היה מוטה. הלוואי ורבים יהיו כמותו.
מי יתן ונהיה ראויים לזכרו של מוטה.