פתקים בודדים
בית שאן, מאי 1948
... היום "סיימנו" עם העיר בית שאן. הדבר לא היה כל כך קל ונעים - לסלק מן העיר את הנשים, הזקנים והילדים, ולשלחם לכל הרוחות... אחת העבודות הקשות ביותר במלחמה הזאת. אבל, פרטים בהזדמנות אחרת...
כתבי לי על חיימי, האם הוא עוד זוכר אותי, מה את חושבת?
תני לו נשיקות ותשלחי לי את התמונה שלכם החדשה.
הרבה שלום לאמא והרבה נשיקות לחיימי על המצח הקטן!
שלכם, אבא
... אין אף רגע פנוי. אנחנו בזרעין. נחים (הפצצות שאתם רואים עכשיו מן הבית, זאת "מנוחה" בשבילנו), אחרי עבודה יפה ומוצלחת שהצלחנו לבצע , תוך כדי נסיגה...
המצב לא רע כמו שאתם בודאי חושבים בבית. יהיה טוב.
שלום, משה
אני בריא ושלם
... ועכשיו אני כותב לך מ"בית ההבראה" של פקוע... מוכרחים להודות שהענין הוא די נעים - להמצא בכפר הזה ולשרוף את כל הבתים. הפעם הגיעו התל-עמלניקים שלנו לידי טירוף ממש. הם עוברים ושורפים כל בית מתוך שגעון ממש, ונוקמים בעד כל השנים... המצב הגיע לידי כל שאין כמעט מקום להתבצר ונצטרך לבנות עמדות מיוחדות.
... האויר פה כל כך טוב! רוח כל היום, כמו אצלנו לפנות ערב, קריר ונעים.
ואני, כמובן, מרוב שעמום, עסקתי בסיורים וטיולים עצמיים מסביב לכפר ובגנים. יש פה הרבה גנים של שקדים, מישמשים וכרמי ענבים וזיתים. מכיון שהיום חג הביכורים - אני שולח לך את ביכורי המישמשים של פקוע. ..
קיבלתי את התמונות של חיימי - הוא נהדר!
נצרת
והפעם אני מזדרז ושולח עוד פיתקה לשמחתך בודאי, אבל לצערי. כי אני כותב לך, כרגיל, כשמשהו לא רגיל, מתרחש, הפעם הענין הוא בבטני. תקפו אותי כאבי בטן חזקים, ואם זה לא יעבור אגיע הביתה (זה כבר כדאי...)
אצלנו משעמם מאוד. יוצאים מדי פעם לעיר לכמה שעות, וביתר הזמן אין עושים כלום.
ביחס לחיימי - תטיילי איתו הרבה בערב בחוץ, אז הוא גם יבריא וגם ישכב יפה לישון.
והרבה נשיקות לו, גם במקומי
הרבה שלום.
שלכם, משה
מתוך "בנים" לנופלי עין חרוד
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח