התחלנו להתקרב זה לזה בחורף ה'תש"ב בתקופת ה"קַשָרִים"
חמשה חברים מהמקום היינו במחלקה זו, אבל מאחר ששמוליק ואני נמצאנו "זוג" מתאים בקרב מקלות, היינו מתאמנים תמיד יחד. אכן היינו מכים זה את זה בזהירות רבה ובסיפוק רב. מתוך מכות הדדיות היינו, פעמים פוגעים ביד ואז היינו דואגים ומצטערים יותר מהזולת הנפגע...
אולם מה שקירב אותנו בעיקר, היה המשבר הנפשי שעברנו באותו זמן. משבר זה, עבר אז גם על חברים אחרים. וכל אחד ניסה לפתור אותו או להתחמק ממנו בדרכו שלו. ההרגשה היתה, כפי שהתבטא אחד החברים האלה כי אנו חיים "חיי חיות עלובים"חסרי טעם וחסרי תכלית. שלומיק היה מלא בהרגשת יאוש מן החיים ובטול ביחס אליהם, ומאחר, שמצא בי אוזן קשבת והכיר כי עברתי אותו משבר - היה נוטה תמיד "להשתפך" ולשוחח אתי על נושא זה.
סיבות המשבר היו נעוצות באופיינו וגם בחינוך החברתי שחונכנו. רגילים היינו כל השנים לאותה חברה קבועה בנוער העובד, והרגשתנו היתה טובה, רק כאשר כל החברה היתה יחד. אולם לא פותחה בנו היכולת למצוא עניין כל אחד לבדו או להתקרב אל זולתנו התקרבות אישית. בתקופה ההיא התפוררה הקבוצה שלנו בנוער העובד. חברינו הנערים, שבחברתם היתה הרגשתנו חפשית, התפזרו, ואף כי היינו נפגשים לפעמים עם הבנות הבודדות שנשארו, לא היתה לנו כל אפשרות נפשית להגיע לידי יחסי ידידות. הרגשתנו היתה, שאין לנו יכולת לקשור קשרים חדשים במקום זה, עם אנשים שגדלו אתנו יחד. נדמה היה לנו, כי במקום חדש נהיה יותר חפשים בנפשנו ונהיה מסוגלים לקשור קשרי חברה. זאת היתה אחת הסיבות החשובות, שהניעו את שלומיק לעבוד בבי"ס כדורי.
....
כשהתחיל אי השקט בארץ, בעקבות החלטת האו"ם על הקמת המדינה, סבלנו שנינו מההרגשה שאיננו הגונים ביותר, משום שאין אנו ביחידה לוחמת. משנינו דרשו להישאר צמודים לעבודתנו, וכשם, שסבלתי מזה שלא התקיפו את סדום, כך סבל הוא שהוא יושב בשלוה בכדורי. בהרגשה זו נפרדתי משלומיק לאחרונה, כמדומה - בשבט ה' תש"ח. מאז ניתקו אותנו תנאי המלחמה.
כשבאתי לבקר את הוריו, אחרי מותו נודע לי כי בחדשי חייו האחרונים התיידד שלומיק עם בחורה, עולה חדשה, ובזאת הקיץ הקץ על כל המשברים הנפשיים... בתקופת חייו האחרונה, ספרה אמו, היה מרוצה מאד ושמח על התמורה הגדולה שחלה בנפשו.
אבל את שמחתו זו דיכאה ההרגשה שהוא עומד מן הצד, בשעה שהישוב עומד על נפשו - והוא הוכרע והתגייס. אולי אז, בימיו האחרונים, כאשר המוות כבר עמד להשיגו - זכה להיות חפשי ומשוחרר מכל משבריו והתלבטויותיו.
מפי דניאל
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.