רס"ל (במיל') נדב כהן ז"ל

קורות חיים

"אין אף אחד שיעשה את זה במקומנו" (רס"ל נדב כהן ז"ל)

נדב בן לאוסנת ושי, ואח בכור לרוני ומאיה, גדל במושב בית חנן ובוגר מגמת פיזיקה פילוסופיה בתיכון אזורי גבעת ברנר.

נדב אהב לגלוש גלים, לשחק כדור סל ולנגן על הפסנתר.

לקראת שירותו הצבאי, נדב החליט לשרת ביחידות הקומנדו והחל להתאמן ברצינות ובהתמדה מדהימה לכושר קרבי.

הוא החל את השירות באגוז, לאחר 9 חודשי הכשרה, נפל מהמסלול ועבר לגדוד 51 של גולני. בגולני הוא התחיל את השירות כקשר מג"ד ובהמשך קיבל מינוי כמפקד חפ"ק מג"ד.

ב-7 לאוקטובר גדוד 51 של גולני היה אחראי על החטיבה הדרומית בעזה והיה ממוקם בכיסופים.

נדב היה בחופשה בבית אך כשהחלו להגיע הידיעות מחבריו במוצבים, עלה על מדים ונסע עם אחד מהקצינים של הגדוד לכיוון כיסופים. כבר בשעה 8:30 בבוקר, הם הגיעו לצומת מגן ומשם עם צוות קטן שהקימו יחד עם המגד וקצין נוסף מגולני, הם התחילו בתנועה לכיוון כיסופים שבדרך הם עוברים היתקלויות עם מחבלים. הם עברו ברעים, באתר הנובה עד שבסוף הגיעו לכיסופים, שם הם נלחמו עם עוד כוחות לשחרר את המוצב ואת הקיבוץ. באחת ההיתקלויות, נדב נפצע מ2 כדורים באפוד הקרמי ששברו לו את הצלעות, אך למרות הכאב המשיך להילחם עוד יומיים שלמים ברציפות.

לאחר סיום הקרבות של ה 7 לאוקטובר, הוא נכנס לתמרון בעזה ונלחם קרוב לכ4 חודשים, שלאחריהם הגדוד עלה לצפון להגנה על קו רכס רמים והכנה לתמרון בלבנון.

במהלך קרבות ההגנה, באחד מהמארבים בלבנון, במהלך היתקלות, הוא קיבל רסיסים בידיים. גם כאן, הוא בחר לקבל טיפול ושוב חזרה לגדוד.

נדב ביחד עם הגדוד החל את התמרון בלבנון ונלחמו שם קרוב לחודשיים. עם היציאה מלבנון, הגדוד עלה לתפוס את החרמון.

בדצמבר 2024 נדב השתחרר משירות סדיר ועבר לשירות מילואים. וביניהם זכה לחופשת שחרור קצרה עם חברים טובים. מיד עם החזרה מהחופשה, נדב חבר לגדוד 51, שנלחם בג'בליה בעזה.

עם ההכרזה על הפסקת האש בינואר 2025, הגדוד שמר בפרימטר מול סג'עיה, ובתקופה זו נדב זכה לקחת חלק בשחרור החטופה אגם ברגר. נדב היה זה שקיבל אותה בצד הישראלי, דבר שריגש אותו מאוד.

נדב נהרג ב 6 לפברואר 2025 באסון המנוף, בן 21 בנופלו.

נדבי בליבנו תמיד עם חיוך ענק ועיניים שובבות. תמיד מוקף בחברים ואוהב בילויים וארוחות טובות.

"להיות לוחם בגולני זו דרך חיים" כך נדבי היה אומר בכל הזדמנות, לאהוב את הארץ, לעזור למי שצריך, להתמודד עם קשיים ולהתחשל. ועם כל זה גם להינות מהחיים.

נדבי היה מסיים כל שיחה עם "אני אוהב אותך אבאלה, אנחנו גיבורים"

תודה ילד אהוב על הזכות להיות איתך 21 שנים.