קורות חיים
בנם הבכור של אסנת ואיל. נולד ביום י' בטבת תשנ"ט (29.12.1998) בקיבוץ רמת יוחנן. אח בכור לדור ורום.
עמית גדל והתחנך בקיבוץ רמת יוחנן השוכן בעמק זבולון. למד בבית ספר יסודי "ניצני זבולון" ולאחר מכן בתיכון "כרמל זבולון" שבקיבוץ יגור.
בתום לימודיו התנדב לשנת שירות בקיבוץ ניר עוז שבמערב הנגב, במהלכה השתלב בענף גידולי השדה ונהנה מכל רגע ורגע שם, הן מהרגשת הציונות המודגשת ממש על גבולות המדינה, והן מהרעות והחברות עם הצוות בו השתלב בטבעיות.
הוא זכה למעין משפחה מאמצת – משפחת אנגל, שאליה נקשר מאוד. הקשר הקרוב והאישי עם המשפחה ועם קהילת ניר עוז כולה, נמשך גם לאחר סיום שנת השירות.
עם תום שנת השירות ובטרם גיוסו טס עמית לנפאל, ובין היתר טייל במסלול סובב אנאפורנה.
בגיל תשע-עשרה התגייס לצה"ל והתקבל ליחידת העילית "יהל"ם" (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) של חיל ההנדסה הקרבית. בסיום מסלול הכשרה מפרך וקורס חובשים הוצב בפלגת "סיירת יעל" כלוחם וכחובש קרבי.
לאחר שחרורו מצה"ל בתום שירות החובה ושמונה חודשי שירות קבע, יצא לטיול ב"שביל ישראל" ולאחר סיומו טס לטיול ארוך בדרום אמריקה. "הוא הספיק לטעום ולהתחיל לממש את עצמו ולחוות", סיפר אביו. מהטיול שב לקיבוצו ובהמשך, עבר לתל אביב והשתלב בעבודה בסטארטאפ מבטיח בו מצא עניין, ייעוד ועתיד להתפתחות אישית ואשר נהנה בו מכל רגע והרגיש בו "בבית".
עמית היה חובב ספורט מושבע, אהב במיוחד את ענף הכדורגל. מדי שבוע, גם בחופשות סוף השבוע בתקופות של שנת השירות ושל השירות הצבאי, שיחק עם חבריו במגרש.
עמית היה אוהד "שרוף" של מועדון הכדורגל האנגלי "צ'לסי" וחבר במועדון האוהדים הישראלי של הקבוצה, ואף התארח והשתתף מדי פעם בפעם בשידורי הבלוג המשודר של המועדון.
עמית היה בן מסור להוריו, אח נערץ על שני אחיו וחבר נאמן לחבריו הרבים. צנוע ועניו, חכם ומוכשר – מלח הארץ, בורך במאור פנים ובחיוך כובש. כאדם אופטימי וחיובי ראה את הטוב בכל מצב. ברגישות רבה, בטוב לב, בסבלנות וברוב קשב התעניין ברגשות ובצרכים של הזולת והציע עזרה ותמיכה בשמחה וברצון. ערכים הובילו אותו ואת עשייתו, וחתירה תמידית למצוינות אפיינה אותו.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בשעות אחר הצהריים של אותו יום הוקפץ עמית יחד עם חבריו ליחידה וגויס לשירות מילואים ביחידתו בחיל ההנדסה.
עד מהרה נודע לו שבני משפחתו המאמצת בקיבוץ ניר עוז הנושק לרצועת עזה עברו את התופת ונחטפו לעזה, ורבים נוספים מחבריו ומכריו בניר עוז נרצחו ונחטפו. ידיעה זו הכבידה על עמית, העציבה אותו עד מאוד והחדירה בו תחושת שליחות ומחויבות עצומה אותן ביטא בכל הזדמנות. מאוחר יותר, כשהתברר כי רונן אנגל נרצח, הידיעה הקשתה עליו מאוד, אך הוא התנחם בכך שבביקורו האחרון בניר עוז הספיק לחבק את רונן ולהיפרד ממנו. לשמחתו הרבה, בנות המשפחה שוחררו מהשבי בנובמבר 2023.
בשבועות הבאים עבר אימונים עם היחידה, וכשהחל התמרון הקרקעי ברצועת עזה בשלהי אוקטובר 2023, נכנס עם יחידתו ללחימה ושימש חובש קרבי בחוליה הרפואית של הכוח הלוחם.
ביום שני 8.1.2024 בשעה 15:20 היה הכוח במחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה במהלך פעילות מבצעית להשמדת אתרים משמעותיים ביותר במרחב התת קרקעי, שהוגדרו כ"אתרי התעשייה הביטחונית" של החמאס. בפעילות נהרגו שישה לוחמים, בהם עמית.
רב-סמל עמית שחר נפל בקרב ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8.1.2024). בן עשרים וחמש שנים ועשרה ימים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין ברמת יוחנן. הותיר הורים ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
עמית הותיר שובל ארוך של לבבות מדממים הלומים וכואבים את חסרונו.
חבריו יזמו טורניר כדורגל לזכרו במגרש של רמת יוחנן, קיבוצו. הטורניר מתוכנן להתקיים מדי שנה, במפגש הראשון השתתפו כמאתיים איש מארבע-עשרה קבוצות שהורכבו מחבריו, מכריו ומוקיריו מכל רחבי הארץ, וחולקו חולצות כחולות שעליהן דיוקנו והסיסמה של קבוצת צ'לסי שאותה אהד: Once a Blue, Always a Blue.
עמית מונצח ב"אנדרטת דרך הגבורה" לחללי חיל ההנדסה בצומת חולדה, ב"אנדרטת סלע הרעות" לזכר נופלי צק"ח 188 שברמת הגולן וכן באנדרטה שהוקמה בקיבוצו רמת יוחנן ע"י משפחתו וחבריו הרבים.