רב"ט עוזי פרץ ז"ל

קורות חיים

בן גולייט ואבנר. נולד ביום ד' טבת תשמ"ו (16.12.85) בבאר שבע, שם גדל והתחנך ונעשה לנער עדין ואדיב, שש ועליז, אהוד על הבריות ואוהבם הגדול, הקפיד תמיד להיות שם בשביל כולם וכפי שהגדיר בן דודו: "...כל מה שרצה זה רק לתת...".

אהבתו הגדולה הוקדשה לכדורגל ובעיקר לקבוצה העירונית הפועל באר שבע, שאת משחקיה נהג לפקוד לעיתים קרובות.

עוד מינקות נתוודע לחיי צבא, שכן אביו הינו נגד בצבא הקבע, והחל לפתח אהבה כלפי הצבא. בתקופת לימודיו בתיכון "עמית" בעיר נתגבשה בו ההחלטה להיות לוחם בצבא ההגנה לישראל ובהשפעת בן דודו נקשר בקשרי אהבה עזים לחטיבת גולני והחליט ששם הוא רוצה למלא את חלקו בחובת ההגנה הלאומית. עקב כך עסק שעות רבות באימונים גופניים כדי להיות מוכן לשאת את לפיד החטיבה. ואכן בתום חוק לימודיו התגייס לשורות צה"ל ביום ה- 21.11.04 ומימש את שאיפתו - להיות לוחם בגולני. כחייל בבא"ח 1 - הוא בא"ח גולני - התבלט כשאפתן גדול השואף להיות הכי מקצועי שאפשר, מילא את פקודות מפקדיו על הצד הטוב ביותר ובעיקר שאף להיות ראוי לשאת את הרומח והחנית להגנת מולדתו.

סג"מ שמעון הילמן, מפקד המחלקה של עוזי, סיפר: "עוזי היה אדם מאוד שמח. תמיד בלט במחלקה וכולם רצו להיות סביבו... עוזי דאג כל הזמן שיהיו צחוקים ומצב רוח טוב במחלקה, והוא חסר לנו מאוד... הוא רצה תמיד להגיע לפלוגה המסייעת, ודיבר על כך רבות. עוזי היה חייל מורעל, שאהב את הפלוגה, ואהב להיות חלק ממנה...". בן דודו מספר כי עוזי רצה נורא לצאת לקורס קצינים.

לאחר שקיבל את הכומתה החומה המיוחלת, בראשית יוני 2005, עלו עוזי ופלוגתו לקו המבצעי הראשון שלהם בגזרת הר דב. ביום כ"ב בסיוון תשס"ה (29.6.05) המתינו כוחות צה"ל ובהם גם צוותים מ"אגוז" וסיירת גולני לחוליית מחבלים מהחיזבאללה שלאור ידיעות הייתה בדרכה לחצות את הגבול וכפי הנראה לחטוף חייל. הכוח הצה"לי התמקם בשטח הר דב ובשעה 16:30 הבחינו כוחותינו בחוליית המחבלים ופתחו לעברה באש, אחד מהם נהרג והשאר הצליחו לברוח. משהבחינו אנשי החיזבאללה כי החוליה נחשפה החלו לפתוח בירי מאסיבי של פצצות מרגמה לעבר מוצבי צה"ל באזור הר דב, אחד המוצבים הללו היה מוצב דליה שם שהה עוזי עם פלוגתו. מאחת הפצצות הללו נהרג עוזי ז"ל ושלושה חיילים אחרים נפצעו.

ביום שלמחרת הובא עוזי למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבאר שבע. אלפים ליווהו בדרכו האחרונה, אלפים שיחושו את החיסרון העמוק שהותיר עוזי במותו.

בהספידה אותו זעקה אחותו הבכורה, סיוון, שעמדה לבוא בברית נישואין: "היית אמור להיות הנהג בחתונה שלי, רציתי שתוביל אותי ביום השמח בחיי... והיום אני צריכה להיפרד ממך... אתה גיבור, אתה הכי גיבור. תן לי הכוחות לשמור על המשפחה שלנו...".



"יהי זכרו ברוך"