קורות חיים
בן שמחה (סימה) ויגאל. נולד ביום כ"ג בניסן תשל"ו (23.4.1976) בירושלים. ילד שלישי במשפחה, אח לשישה אחים ואחיות.
איתמר גדל והתחנך באילת ובירושלים. את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית הספר היסודי "ערבה" באילת, ובנעוריו למד בבית הספר התיכון "רמת אשכול" בירושלים ולאחר מכן בתיכון "רנה קסין" בעיר, שם סיים במגמת תיירות. תחום זה עניין אותו מאוד, והוא חלם להקים עם חברו הטוב סוכנות נסיעות.
ספורט היה אחת הפעילויות החביבות עליו. בשעות הפנאי התאמן בחוג קרטה ב"בית הנוער העברי" והצטיין בכך וכן שיחק כדורסל עם חבריו. בישול היה תחביב נוסף שעסק בו בכישרון רב.
איתמר בלט בחוש הומור וביכולת תיאטרלית ואהב דרמה ומוזיקה. הוא הפיק עם חבריו הצגות וסרטים – בייחוד פרודיות – שאותם הציגו בבית הספר. כמו כן ערך סרטי וידאו עבור הפקות של בית הספר. היה לו כישרון חיקוי ייחודי, ולכן לעיתים קרובות התקהלו סביבו חברים או בני משפחה שביקשו בידור.
כבן וכאח היה חם ואוהב, קשור מאוד למשפחתו ואוהב לפנק. גם החברים היו חלק חשוב בחייו. הוא היה חבר טוב, עודד את חבריו בשעת הצורך ובאופן כללי אהב לסייע לזולת. בני משפחתו סיפרו שקיים באדיקות את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
בני משפחתו כתבו: "איתמר אהב לשמוח, לצחוק ולהצחיק, לספר בדיחות, לבשל, לרקוד, לעזור, לחבק, לשוחח. אהב לאהוב. איתמר אהב לחיות!"
באוגוסט 1994 התגייס לצה"ל ושובץ בפלוגת חיל הקשר (פלחי"ק) של חטיבת "גולני". במשך רוב השירות שירת במוצבים ברצועת הביטחון בדרום לבנון. איתמר התגאה בפלוגה שלו, אהב את חבריו ובלט ברוח ההתנדבות שלו בכל הזדמנות שנקרתה לפניו. מפקדיו כתבו עליו: "חייל מסור, שבלט בדאגתו לחיילי הצוות, גילה יכולת מנהיגות והיווה דמות נערצת וראויה לחיקוי בקרב הסובבים אותו. היה אהוד בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".
במהלך השירות יצא לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) ולאחר מכן פיקד על צוות "ילניק" בפלחי"ק. הוא היה גאה בחייליו ובתפקידו. מעולם לא התלונן על השירות הצבאי. בחופשות סוף השבוע היה מוקף בחבריו, ודאג לשמור על קשר חם ואוהב עם כולם.
לעיתים ביקש וקיבל חופשה מיוחדת מהצבא, אותה הקדיש לעבוד ולעזור בפרנסת הבית.
בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, ובהם איתמר, נהרגו.
סמל ראשון איתמר שי היה בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר הורים ושישה אחים ואחיות.
שמחה אימו כתבה: "אם יש בן אדם מושלם בעולם, זה אתה. נגמרו המילים כדי לתארךָ. אתה היית והינך הפרח שלנבול לא רצה, אך הגורל פשוט קבע את האסון הנורא. למה כך זה קרה, למה דווקא אתה, אדם מקסים ומתחשב שאותנו תמיד נהג לעודד. לשאלות הרבות לא יהיו תשובות, כי אתה אינך עוד. למלחמה לא יצאת, בפיגוע לא נפגעת, פשוט לתרגיל הלכת ואת חייך איבדת. זהו דבר לא יאומן שנתן לכולנו את אותה הרגשה, שהביא לכולנו הסתכלות ומבט קדימה לראות את החיים בלעדיך, שזה יהיה פשוט נורא קשה.
פתאום אין איתמר, ישנו רק זיכרון יקר. זועקים אנו לך שתחזור, זועקים – אך דבר לא יעזור. אותך אנו אוהבים ותמיד זוכרים את כל הרגעים – גם הרעים וגם הטובים. אך עדיין העניין לא מובן – חשבנו שקיימת תקווה, אך זה נגמר. נותרו ארבעה חודשים לסיום הפחדים, אך אתה הקדמת במילים. את צחוקיך וחיקוייך וכל מה שהשארת בין יקיריך נשמור ולא נאבד אפילו אם יאמרו – 'די, זה הסתיים'".
במוצאי שבת, 1.2.1997, שלושה ימים לפני נפילתו, נפגש איתמר עם חברו איתמר, שסיפר על כך: "ישבנו ודיברנו על כל הדברים שאנחנו בדרך כלל לא מדברים עליהם. פתחנו את הלב וסיפרנו אחד לשני הכול. הייתה זו מעין שיחת סיכום".
חבר נוסף, איתמר אוחיון, כתב שיר לזכרו: "בוקר יום אפור / התעוררתי מחלום / חיפשתי את עצמי / ולא ידעתי מה איתי // פזמון: לא עוזבים כך סתם / לא הולכים מכאן / איפה שלא תהיה / אתה איתי שוהה /האם אתה שומע? / האם אתה יודע? / זה לא היה מזמן / שהלכת לי מכאן / שהיית כאן // עכשיו אני חושב / ואותך אני כואב / אולי זה סתם חלום / אולי זה בדמיון". באתר "יוטיוב" אפשר להאזין לשיר ולצפות בתמונות מחייו של איתמר.
באתר "יוטיוב" אפשר לצפות בסרטונים שבהם מצולם איתמר משחק בהצגות ובמופעים עם חבריו.
איתמר מונצח באנדרטה שהוקמה לזכרו על ידי אביו בעיר מגוריו מודיעין, הוא החלל הראשון של העיר. באנדרטה לוח זיכרון ופסל בצורת העץ של חטיבת "גולני". לצד האנדרטה הוקם גן שעשועים על שמו, "גן איתמר".
כן הוא מונצח באתר ההנצחה של חטיבת "גולני" במחלף גולני ובגן הנופלים בני שכונת פסגת זאב בירושלים, ובאנדרטאות שהוקמו לזכרם של שבעים ושלושה הרוגי אסון המסוקים ברחבי הארץ, בהן: "גן השבעים ושלושה" בנס ציונה, שתי אנדרטאות לנופלים באסון המסוקים בפתח תקווה, "פארק החרובים" ברחובות, אתר ההנצחה בקיבוץ דפנה, "גבעת תום ותומר" בקיבוץ נגבה, "גן רפי" במגדל העמק והאנדרטה לזכר פאדי קזאמל וכל חללי אסון המסוקים בנחל כזיב. ברחובות הוקם בית הכנסת "אור לגיל" על שמם ובית הכנסת "הדר גנים" בפתח תקווה הוקם אף הוא לזכרם.