תפריט נגישות

סמ"ר יהונתן יוני עמדי ז"ל

יהונתן עמדי
בן 20 בנפלו
בן רינה וגדליהו
נולד בירושלים
בי"ד באלול תשל"ו, 9/9/1976
התגורר בירושלים
שרת בחטיבת גולני
יחידה: פלחי"ק
התגייס ב-14.7.1995
נפל באסון המסוקים בדרך לפעילות מבצעית
בכ"ח בשבט תשנ"ז, 4/2/1997
מקום נפילה: שאר ישוב
באזור הגליל
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 9, שורה: 11, קבר: 03.
הותיר: הורים, אח - ארז ושתי אחיות - נורית ואושרת

קורות חיים

בן רינה וגדליה. נולד ביום י"ד באלול תשל"ו (9.9.1976) בירושלים. אח לארז, נורית ואושרת, ולשלושה אחים נוספים שנפטרו בסמוך ללידתם. הוריו קראו לו על שמו של יונתן נתניהו, שנפל במבצע אנטבה ביוני 1976, משום שאמו הרגישה צורך עז לקרוא לבנה על שם הגיבור. יוני היה ילד שמנמן ויפה, חייכן ומתוק. ילדותו עברה עליו בשכונת נחלאות ולאחר מכן בקטמון הישנה.

את מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי "יהודה הלוי" וכאשר עברה המשפחה למעלה אדומים, בשנת 1988, המשיך לימודיו בבית-הספר "שדי חמד" בעיר. את לימודי התיכון עשה בבית-הספר אורט על-שם אולייסקי בירושלים, במגמת מינהל. הוא היה אוהד נלהב של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, והרבה לשחק כדורגל וכדורסל עם חבריו. יוני ניחן באומץ לב, חוכמה וסקרנות, ומעל לכל - אהבתו ודאגתו לזולת, לחבריו ולמשפחתו. הוא עבד ורכש מכספו דברים שונים לבית המשפחה ועזר בסיוד הבית והכנתו לפני כל חג. זמן רב חסך כסף כדי לסייע להוריו לקנות בית חדש, חלום אותו לא הספיק להגשים בחייו.

יוני גויס לצה"ל ביולי 1994, והמשיך ללימודי כיתה י"ג כעתודאי במגמת הנדסת תעשיה וניהול - התמחות לוגיסטיקה, במסגרת העתודה. בפי משפחתו נקרא "המדען", מי שתמיד רצה ללמוד, לחקור ולהעמיק את הידע. באוגוסט 1995 החל יוני את שירותו בצה"ל, סיים את הטירונות בהצטיינות ולאחריה למד קורס אלחוט בבית-הספר הארצי לאלקטרוניקה ומחשבים. הוא שירת כחייל קרבי בפלוגת הקשר בחטיבת גולני, ובאוקטובר 1996 יצא לקורס מייכים וחזר לשרת כמ"כ ביחידתו. את החופשות בזמן השירות הקדיש לעזרה בעסק המשפחתי ולתחביבו, הכדורגל. הוא התעתד לצאת לקורס קצינים בפברואר 1997, אך בחר להדריך קורס טירונים ביחידה.

בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר-ישוב, ושבעים ושלושה הלוחמים שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו, וביניהם יוני. סמ"ר יוני הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, ירושלים והוא בן עשרים. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר.

אחיו מספר כי יוני "היה גאוות המשפחה. בחור עם ראש גדול שתמיד שאף קדימה. ילד שכולו נשמה". ובפנותו ליוני : "אתה היית היהלום שבכתר, היית אמור לפרוץ מחסומים שאנחנו לא פרצנו, וקיווינו שאתה תעשה כך. תמים היית בחיים ואפילו אהבה לא טעמת.

הרבה דברים ישארו לנו ממך יוני, אך יש דבר שיזכר לי במיוחד, זה הצחוק שלך". מורתו של יוני מתקופת לימודיו בתיכון מספרת : "אני עדיין רואה את חיוכו הרחב, צחוקו הלבבי, שומעת את התנצלויותיו הרבות כאשר אחר בבוקר, כי הגיע ממעלה אדומים. יוני היה אהוב על חבריו, הם התלכדו סביבו בהפסקות. איתו היה תמיד "שמח". הוא יהיה חסר לכולנו".

מפקד היחידה כותב למשפחה : "יוני היה דמות נערצת וראויה לחיקוי בקרב מפקדיו וחבריו. השאיפה לשלמות היא זו שהניעה אותו בכל דרכיו בפלוגה והיא זו שהניעה אותנו, מפקדים וחיילים, ללכת אחריו. יוני נפל בדרכו למוצב בלבנון, בעודו מאמין כי עליו לבצע את המוטל עליו בנחישות ובמקצועיות, תוך מסירות ואהבת הארץ. יוני שירת כמפקד כיתה והתבלט ברצינותו ואהבתו לעזור לחבריו. צחוקו המתגלגל וחיוכו הרחב עזרו לחבריו לעבור משברים קשים בתקופת התעסוקה המבצעית".

וסגן מפקד החטיבה סופד ליוני: "היתה בך דוגמה אישית ושקט נפשי שהקרינו על חייליך ועל חבריך. תמיד אמרת שחיילים טובים הם חיילים המבינים את משימתם ושדרך החינוך וההסברה יבצעו את פקודותיך. בעוד כשלושה חודשים היית אמור לצאת לקורס קציני חי"ר ולחזור לפקד על מחלקת לוחמים בגולני. יהונתן - שקט, צנוע, עוזר ומתחשב. ומעל הכל חבר. היה שלום חבר, היה שלום אחי, לוחם של גולני".

משפחתו הנציחה את זכרו בתרומה לבית-הכנסת.

בניית אתרים: