רב"ט משה נאמן ז"ל

קורות חיים

בן יפה ואהרן, נולד ביום כ' בכסלו תרפ"ט (3.12.1928) בתל-אביב. מילדותו חונך ברוח תנועת העבודה בארץ. משה אהב לשמוע את סיפורי אביו, מורה ואיש העלייה השנייה, על א.ד. גורדון ומחוללי תנועת העבודה ולהסתכל בציורי אמו הציירת.

כשבגר הצטרף לתנועת "גורדוניה" ושאף להיות חקלאי. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "בלפור" יצא את העיר ולמד בגבעת השלושה ואחר-כך בבית-הספר החקלאי על שם כדורי.

אף שהרגש הלאומי והחברתי מילא את כל חדרי ליבו, לא שכח בכל זאת, גם את הבית. בהיותו בכדורי, לא יכל לבקר בבית לעיתים קרובות והביע את געגועיו אליו בכתב. "כל מה שמתרחקים יותר מהבית יותר מתקרב הוא ללב. כל פרט ופרט שבו מעניין, כאילו נחשפים מטמונים.

דרכו היתה ברורה: לצאת להכשרה מגויסת, ללמוד בטכניון העברי בחיפה ואחר-כך להיות חקלאי בקיבוץ. בהיותו בהכשרה בקבוצת גבע למד תנ"ך בזמנו הפנוי וכדרכו חיפש את הפירוש ההגיוני והמדויק ולא הסתפק בביאורי המפרשים שקרא. במכתביו הביע את התרשמותו ממסעות הפלמ"ח בעוברו בארץ לאורכה ולרוחבה, אך תיאר זאת מתוך הסתייגות, כדי שלא יחשבו שהוא נתפש לרומנטיות יתירה.

משה עבר קורס מ"כים בפלמ"ח בשובו מהקורס גילה למשפחתו כי עליו יהיה להישאר בפלמ"ח שלוש שנים. כרעם ביום בהיר, היתה להם הודעה זו. הא כיצד, טענו, הלא אמרת לנו רק שנתיים? " ומה סבורים אתם" - ענה - "הפלמ"ח יכשיר לוחמים, ישקיע בהם מרץ ומאמצים, אחר כך ישובו לבתיהם וכל עמלו ירד לטמיון?" הצטרף להכשרה המגויסת בכפר גלעדי, שעלתה התיישבות שיתופית במעיין ברוך. מיום היכנסו לפלמ"ח ועד יומו האחרון, לא ידע מרגוע ולא היה לו מקום קבוע.

בתקופת מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "יפתח", השתתף בקרבות בגליל, הדריך בדפנה ובשמיר והיה סגן האחראי על התחבורה בגליל. גם בראש פינה הדריך כחבלן מומחה.

בפשיטה לסאסא השתתף כאחראי לפעולות החבלנים. באחד ממכתביו הכין את אמו לקראת הצפוי לה: "אמא יקרה! את חפצה מולדת, ומולדת אין מקבלים באפס-יד... במלחמה נופלים קורבנות וגם את צריכה להיות מוכנה לכך".

משה נפל בקרב נבי-יושע. בהתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, שנערכה בליל 20-19 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר-הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו לעברם רימונים, שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים, והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים.

בקרב זה נפל, ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948), והובא שם למנוחת-עולמים.

דפים לזכרו הוקדשו בקובץ "על מות" של קיבוץ מעיין ברוך.

19 שנה ימי חייו. מהם שנה וחצי חיים סוערים ונועזים שהוקדשו לעם ולארץ. מעט מאוד קיבל בעולמו, אך מי יודע מה רב המתת שנתן לאחרים.