רס"ן יצחק (איציק) פז (גולדברג) ז"ל

קורות חיים

בן אליהו ובלומה. נולד ביום ט' בחשון תרצ"ה (18.10.1934) בעיר ורשה - פולין. עלה ארצה בתש"ח (1948). עד גיוסו לצבא למד ורכש מקצוע מכונאות- רכב ועבד כטפסן.

יצחק גויס לצה"ל במאי 1952 והוצב לחיל-החימוש. הוא הוכשר להיות מסגר-תותחים ושירת פרק-זמן קצר כנשק. יצחק חתם לשירות-הקבע והתחיל מתקדם בסולם הדרגות ובקבלת תפקידים אחראיים לביצוע: נגד- אפסנאי, מפקד-ימ"ח בשריון, קצין-אפסנאי בדרגת רס"ר. אגב שירותו כנגד הצליח יצחק לקדם ולשפר, תוך תפקוד מעולה, את הדברים שעליהם הופקד ועל כך זכה בתעודות-הוקרה ממח"ט-שריון ואלוף-פיקוד-הצפון. לאחר פניות חוזרות-ונשנות מצד מפקדיו ופקודיו ניגש יצחק לקורס-קצינים, ובפברואר 1966 סיים קורס-קצינים בהצטיינות, והוענקה לו דרגת סגן.

יצחק השתתף במלחמת ששת-הימים ובקרבות המרים ברמת-הגולן, ואף לחם והיה שותף פעיל בכיבוש העיר קוניטרה. לאחר המלחמה הועבר לחטיבת-רגלים כקצין אפסנאות בתקופת המרדפים ופעולות הטרור באזור הבקעה, ועל פעילותו, באותה תקופה קשה, זכה יצחק בקיצור פז"מ לדרגה רס"ן שהוענקה בידי אלוף הפיקוד, דוד אלעזר (דדו) ז"ל. בשנת 1971 הועבר יצחק לחטיבת-שריון-מילואים, ובה שירת כקצין-אפסנאות חטיבתי ומפקד-מחנה. בשנת 1972 הועבר יצחק לחטיבת גולני, ובה שירת כקצין-תחזוקה חטיבתי. בשנת 1973 השתתף במלחמת יום-הכיפורים ותפקד באורח מעולה, כשהוא משמש מחליפם של מפקדים נופלים, עוזר ומסייע בכל המערכות תוך הקרנת עוז ואומץ נעלה.

ב-5 במאי 1974, לקראת סוף מלחמת-ההתשה ברמת-הגולן, נפצע רס"ן יצחק אנושות בהפגזה סורית באזור 'בוקתה'. נפטר מפצעיו ביום ו' בתמוז תשל"ה (26.6.1974) בבית-החולים רמב"ם. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבפרדס-חנה. השאיר אחריו אם, אישה ושלושה בנים, ששירתו ומשרתים אף הם בצה"ל, כאשר הבכור בהם נושא את דרגת אביו ועל-כך גאותו.

אחרי ארונו הלכו רבים. ליד הקבר הפתוח ספד לו הרב הראשי לצה"ל, האלוף מרדכי פירון. בדבריו ציין את אומץ-לבו של יצחק: "על הלוחמים קיימת האומה והם מחזקים את ביטחונה," אמר. מפקד חטיבת-גולני עמד בדבריו על גבורתו הנעלה של המנוח בקרבות המרים במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת-ההתשה. "הוא מילא תמיד את תפקידיו מעל למצופה ממנו. דמותו תישאר חרותה לזיכרון-עולמים בין לוחמי גולני וצה"ל כולו," אמר.