קורות חיים
בן שאול ושרה. נולד ביום כ"ט בשבט תרצ"א (16.2.1931) בכנרת. גדל בטבע, נשם מילדותו את אויר החירות וספג את רוח המסירות לארץ ולכנרת הן בקבוצה, מהראשונות בקבוצות, והן במשפחתו, שבניה היו בין מיסדי ה"הגנה", מטפחיה ופעיליה.
יפה-תואר, בריא, חזק בגופו וזריז. ער, תאב דעת ולימוד, תמים ונבון. בעל רצון חזק. עז ונמרץ אך גם שקול, מתפרץ וגם צנוע. גלוי פנים ולב. דרוך לכל פעולה הדורשת מאמץ, בעבודת המשק, בבית-הספר, במשחק, בספורט, בפעולות-הנוער וב"הגנה'". בעל רגשות ויצרים עזים ופורצים, וחוש דק מן הדק לאמת ולצדק. חבר נאמן ומסור ללא גבול וחשבון, ממעט בדיבורים ובצורות-נימוסים מקובלות. "בלתי-מהוקצע", אך עדין ורגיש ביסודו. ער ונלהב למוסיקה, כולו תוסס חיים, עליז ושובב, לוהט ונלהב ומדביק חבריו בלהטו. אינו מסוגל לשאת מנוחה של אי-עשיה, עד כדי חוסר סבלנות.
בימי הקרבות דורש וחוזר ודורש לשתפו בקו האש על אף גילו הצעיר (בן 17). מסופח לכיתת הפל"ם משתתף הוא בפעולות קרביות רבות: בקרבות על צמח, במשלטי גשר וטבריה, בדגניה, בפעולת-תגמול בסביבת בית-קשת, בפעולת סיור מעבר לירמוק, בעין-גב - ובמצבים קרובים ליאוש אינו יודע פחד ורתיעה, מעודד את חבריו ומשרה עליהם וגם על הבוגרים ממנו מבטחונו בנצחון. תום של נער ואחריות של בוגר חברו בו במזיגה מופלאה.
בימי ההפוגה הראשונה לא יכול לשאת את השלוה שהשתררה בעמק הירדן אחרי הקרבות העזים, ועל אף האיסור מצד מפקדת המקום, לוהט ברצון-הקרב ובאש-הנקמה על חבריו שנפלו - עזב יחד עם ידידו את עמק הירדן והתנדב ליחידת קומנדו בגדוד "ברק". הוא השאיר פתק למפקדת כנרת, בו הצטדק על "פריצת-גדר" זו. וזו לשון הפתק: "למפקדה, שלום! אני מצטער שאני מוכרח לפנות אליכם בדרך הכתב ולא בדיבור ישיר. החלטנו לצאת. לא בקלות החלטנו לצאת בדרך ההסתלקות. תמיד התנגדנו לדרך זו ואנו מקווים שלא רבים ילכו בדרכנו זאת, אולם הרגשנו שאנחנו מוכרחים ללכת ואתכם הסליחה. לו היינו רואים איזו תקוה שהיא לסדר את הענין על-ידי משא-ומתן ישיר, היינו עושים זאת. הננו מוכנים לשאת בתוצאות הליכה זו. בידכם להטיל עלינו עונש כרצונכם - ובצדק. אבל זכרו שלא ברחנו מהחזית, אלא להיפך! אנחנו מקווים להתראות אחרי המלחמה. ושוב אנחנו מבקשים את סליחתכם!!! בניכם גור ויעקב".
גור נפל בעמדה קדמית, בקרבות הקשים עם צבא קואקג'י, בהרי סג'רה, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948). למחרת הובא לקבורה בכנרת.