קורות חיים
בן יחזקאל ופסיה. נולד ביום ו' בטבת תש''י (26.12.1949) בקרית טבעון. מילדותו היה ילד ער, שמח וחברותי. הוא למד בבית-הספר היסודי "רימונים" ובמגמה ההומניסטית בבית-ספר התיכון על שם גרינברג, בקרית טבעון. היה חבר בתנועת "הנוער העובד" מנעוריו ועד לגיוסו לצה"ל. בילדותו אהב לאסוף חפצים כגון: בולים, סימני דרגות, אותות וסמלים של חטיבות צה''ל, ואמנם היו לו אוספים נדירים. יאיר אהב מאוד מוסיקה עכשווית ואוסף התקליטים שלו הכיל הרבה פזמונים מהארץ והעולם, שהיה יושב ומאזין להם שעות ארוכות. כמו כן היה יאיר חובב צילום, ומצלמתו לוותה אותו בכל דרכיו, בתנועה, בסיורים ובטיוליו הרבים. בעזבו נמצאנו מאות תמונות ושקופיות מכל תקופות חייו, מסודרות להפליא באלבומים ובמחסניות. יאיר היה נער מסודר להפליא, הפתקים והיומנים שלו מימי לימודיו בבית- הספר נשמרו אצלו בסדר כרונולוגי ולפי נושאים. הייתה לו אהבה מיוחדת לידיעת הארץ, והיה מן היחידים מבין חבריו שלא החסיר אף טיול או סיור, שאורגן על ידי התנועה. כך הכיר כל ואדי וזכר כל שביל שעבר במסעותיו הרבים. יאיר היה מצטרף תכופות אל אביו באירועים הצבאיים שבהם אפשר היה לשתף את בני המשפחה (כגון מצעדים צבאיים, מסדרי ענידת כנפיים, סיום קורסי קצינים, וכדומה), והתמצא היטב בכל הכרוך בכך. מורו בבית הספר התיכון העיד כי יאיר לא למד בצורה המקובלת, כלומר רק לפני מבחן ולמען הציון, אלא עינינו בלימוד היה אמיתי. יאיר הרבה לקרא ספרים בעיקר בהקשרים הסטוריים והכיר את הקשרים ההיסטוריים-אנושיים בין העמים והאישים השונים. הוא הרבה להתעניין בתחום הפוליטי והמפלגתי של המדינה. בגיל צעיר למדי כבר קבע את דעותיו הפוליטיות והשתתף בויכוחים, שהיו חלק מההווי בארוחות המשפחתיות. עקב התענינותו הרבה בכל הנעשה בארץ בשטח החברתי, כלכלי ופוליטי היה יאיר לבעל ידע ודעה מבוססת. מטבעו נער שקט היה, ודבריו נאמרו תמיד בישוב הדעת, לא היה עקשן ואפשר היה לשכנעו בדברי הגיון. נעים היה להמצא בחברתו וחבריו אהבו אותו, כי לא נטר איבה לאיש ולא שמר בליבו כעס או רוגז. הוא היה טוב לב ואהב לעזור לחבריו לחברתו מירה ולהוריו, ותמיד סייע בתיקונים בבית. חודשים אחדים לפני גיוסו לצה''ל עזב יאיר את הגרעין שהיה חבר בו, ועם חבריו יצא לכל מחנות הקיץ, ולימי עבודה במשקים. בשיחות עם חברים הסביר יאיר את סיבת עזיבתו: "גדלתי יחד אתכם בטבעון ולא חסר לי מאומה. אם אצא אתכם לצבא, לנח"ל, אמשיך להיות באותה חממה במסגרת הצבא, אך ברצוני להכיר את ישראל השונה, את ישראל השניה ולכן החלטתי לעזוב את הגרעין".
יאיר גויס לצה"ל באוגוסט 1968 והתיצב למבחני טיס, אולם בגלל ליקוי בעינו נפל מהקורס. הוא התנדב לחיל הצנחנים ולא היה גבול לאושרו. אולם בשעת ריצה באימונים נקרע שריר רגלו והוא נאלץ להפסיק את האימונים ולהמתין למחזור טירוני הצנחנים הבא. מכיוון שלא רצה להמתין, ביקש יאיר לחזור לבסיס קליטה ושם התנדב לחטיבת גולני כך שירת יאיר שנתיים ימים בלי להתלונן, ובלי לדבר על עייפות ומאמץ פיזי. להיפך, לאחר גיוסו התחשל גופו והוא רצה להגיע למעמד לא בזכות אבות, כי אם בזכות עצמו. יאיר לא רצה שידעו בצבא שהוא בנו של קצין בכיר, ולא להתהדר בכך. הוא אהב מאוד את משפחתו ואת ביתו. בשעה שאביו חלה ואושפז בבית החולים בשנת 1970, הרבה יאיר לבקרו וביקורי היו מקור עידוד ושמחה לאביו, ותמיכה ועזרה לאימו.
ביום ל' באב תש"ל (1.9.1970) נפל יאיר בפעולה מבצעית לביעור בסיסי מחבלים בדרום לבנון והובא למנוחות עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נפילתו הוציאו ההורים ספר הנושא את שמו "יאיר", הכולל את מכתביו ושיחות חברים עליו. בשנת 1970-1971 נתנו מלגות לימודים על שמו לשני סטודנטים מחוסרי אמצעים, מתרומתו של מר אלישר. מאוחר יותר נקבעה פינת זיכרון באולם ההרצאות של בית הספר התיכון של שם גריברג בקרית טבעון לזכר שלושה מבוגרי בית הספר שנפלו במלחמת ששת הימים ולאחריה, ויאיר היה אחד מהם.
יהי זכרו ברוך.