קורות חיים
בן זלמן ומרים. נולד באוקטובר 1926 בדגניה א' והיה הילד ה-25 במקום. גמר את בית-החינוך המשותף לעמק הירדן וגם את כיתות-ההמשך, ואחר-כך עבד במשק. התאמן בנשק במסגרת ה"הגנה" והיה פעיל בחי"ש. פליט-פרטיזן, בן עירו של אביו מחוץ-לארץ, שביקר במשק, סיפר לאב שכל משפחתו שם, כ-25 נפש, נרצחה בידי הנאצים. אם כי האב העלים מדניאל את הסיפור הזה, הגיע לאזניו מפי אחרים ואז דרש כי יתנו לו להתגייס לבריגדה העברית, כדי לנקום נקמת עמו. האב והמשק סירבו לו משום שזה עתה מלאו לו לנער רק 18 שנה ובמשק שרר אז מחסור גדול בידים עובדות. אך דניאל ניצח בהפצרותיו והורשה להתגייס. את תפקידיו הצבאיים במצרים, באיטליה ובארצות השפלה קיים כחייל קשיש. וכך גם ביחס לעזרה לשארית הפליטה. סיים קורס לשימוש בכלי-נשק שונים וכתב על כך למוריו בשביעות-רצון: "...פעם תצא מכך תועלת לארץ ויש לנצל הזדמנות כזו כמלוא היכולת..." מששוחרר באוגוסט 1946 חזר לעבודה במשק ולשירות חלקי בחי"ש. משהחלו התקפות הערבים שירת בדצמבר 1947 בליווי שיירות בין עמק הירדן לעמק יזרעאל. ובאותו פרק זמן נכנס עם נערתו לחופה ולחדר-משפחה.
בינואר 1948 גויס גויס מלא לחי"ש. נשלח לקורס של נהגות ואחר-כך שירת כקשר ליד המפקדה, תחילה באופנוע ואחר-כך בטנדר. במארס 1948 שוחרר מטעמים משקיים, יצא כפעם בפעם לעזרה קרבית, כשנדרשה מהמשק, והשתתף כמקלען בפל"ם בקרבות סג'רה וערב אל-זביח. ב-15 במאי 1948 הצטיין בקרב צמח, בשטח הקרנטינה והמחנה הצבאי, ונוכחותו נסכה הרגשת בטחון בחבריו ובמפקדו. אחרי עמדו בקרב 37 שעות רצופות עוד סירב מפקדו לשחררו, יחד עם
חבריו, למנוחה קצרה, אך בגלל סירובם ללכת בלעדיו שוחרר גם הוא והלך הביתה עייף ויגע, וחולצתו מוכתמת בדם חברו, שהגיש לו בלי הרף תחמושת למקלעו, שהרבה לקצור בו בשורות האויב, ותוך כדי כך נפל חברו. בליל ה-17.5.1948 נשלח להסיע טרקטורים בפוריה כדי להטעות את האויב. משם חזר הביתה. לפני הספיקו לנוח ולישון
כראוי נקרא בשעה 8 בבוקר לצאת נגד האויב שפרץ את החזית ליד צמח. בקרב זה נפצע קשה, במרחק 200 מטר מביתו ומעמדת אביו, ובגלל הנסיגה המבוהלת נשאר שם עם חברו. הם נרצחו בידי הסורים ב-18.5.1948. הובא למנוחת-עולמים בדגניה א' ב-21.5.1948. זכרו הועלה בספר "בסער ביום סופה" על המלחמה בשערי דגניה. בתו, שנולדה אחרי מותו, נקראה על שמו, דניאלה.