קורות חיים
צבי נולד במושבה מגדל, בן שני להוריו - צפורה ואברהם בירמן.
בן שנה היה כשהוריו עברו ממגדל לבית שערים.
בימים ההם המשק החקלאי במושב היה משק מעורב. רוב העבודות נעשו בידיים, ואנשים עבדו קשה כדי להוציא את לחמם מן האדמה.
בתוך הסביבה הזאת צבי גדל להיות עובד אדמה בכל רמ"ח אבריו, חקלאי טוב, להוט להתמודד עם האתגרים, שהמשק החקלאי העמיד לפניו.
כשהיה עדיין ילד לקח חלק בעומס הכבד של העבודה במשק, ומילא את חלקו במסירות ובאחריות יוצאות דופן. היה חרוץ, ועבד בזריזות שהפליאה את כולם. הוא היה תלמיד טוב. למד בשקידה, אבל בכל רגע שהתפנה מלימודים מיהר אל הרפת, אל הלול, אל גן הירק, אל שדה הבעל, אל כל מקום שעזרתו שם היתה נחוצה.
היה לו רצון ברזל. מכשולים לא הרתיעו אותו. משימות קשות משכו אותו בחבלי קסם. בהיותו בן חמש החליט ללמוד לחרוש, כי שמע מפי הגדולים שזוהי עבודה קשה, שקטנים בשום אופן אינם יכולים לעשותה. באחד הימים מצא אותו אביו הולך מאחורי הפרדה וחורש. ידו האחת מחזיקה את המושכות, ידו השניה לופתת בקושי את ידית המחרשה שהתנשאה מעל לראשו, ופניו זוהרים.
כשהיה כבן תשע ההורים נסעו מן הבית, והפקידו אותו ואת אחותו הגדולה ממנו בשנתיים לטפל במשק. היה צריך להוציא את הפרות מהרפת לחצר. את אחת הפרות, שהיתה ידועה בפראותה, לא הצליחו להתיר. האחות פחדה מהקרניים שלה, וצבי, בגלל קומתו הקטנה, לא הגיע לסוגר שעל צווארה. הוא דחה בתוקף את הרעיון לקרוא לעזרתו של שכן, והחליט לפתור את הבעיה באופן עצמאי, עלה על הצינור שמעל לראשי הפרות, החזיק בכל כוחותיו בקרני הפרה, ופקד על האחות לפתוח את הסוגר. במצב הזה היא כבר לא פחדה מן הפרה. פתחה את הסוגר, צבי הניח לקרניים, והפרה יצאה לאיטה אל החצר מבלי לפגוע בהם.
בהגיעו לגיל בר מצווה קיבל מדודו אופניים גדולים וישנים. רגליו בקושי הגיעו לדוושות. ההורים, שמעודם לא רכבו על אופניים, הציעו שיחכה בסבלנות, ולא ינסה לעלות על אופניו עד שיימצא מישהו, שילמד אותו איך רוכבים על אופניים ואיך מתקנים אותם. הוא הקשיב לדבריהם, לא אמר דבר, ונעלם מן הבית. לאחר כשעה ראתה אותו אמו, חולף על פני הבית רכוב על אופניו. את הפנצ'ר הראשון, שהתגלה עוד באותו היום, תיקן בעצמו ללא שום עזרה של מומחה.
למרות שהיה צעיר מאחותו, התנהג כאילו הוא האח הגדול.
העבודה הקשה ביותר במשק של אז היתה דילול תירס. כדי להאיץ בילדים המדללים ההורים הכריזו על תחרות: "נראה מי יגיע ראשון אל סוף השורה!" צבי היה מגיע ראשון, עובר בשקט, מבלי שאחרים ירגישו בכך, אל השורה של אחותו, ומסביר לכולם שלו קל יותר לעבוד בדילול, כי הוא נמוך.
כשבגר, חיכה ליום בו יסיים את השירות הצבאי, וימשיך בתנופה גדולה את מפעלם של הוריו. היו לו תכניות מרחיקות לכת בעניין פיתוח המשק והגדלתו. הוא חלם על היום שבו יתחיל בביצוען.
צבי התגייס לגולני באוגוסט 1955. בזמן הטירונות בהיותו במסע התמוטט, אבל סירב לקבל עזרה. בשארית כוחותיו הגיע עד קו הסיום של המסע והתעלף. הביאו אותו למרפאה צבאית. שם שכב עשרה ימים ונפטר.
הרופא, שטיפל בו בימיו האחרונים, סיפר שצבי הרבה לחקור אותו בעניין הכושר הקרבי שלו, כי חשש שמא אחרי שיבריא, ימנעו ממנו להמשיך לשרת בגולני.
צבי שירת בצה"ל שבועות ספורים בלבד. בשבועות אלה, מיום גיוסו ועד יום מותו, עשה את כל שביכולתו כדי למלא את המשימות שהוטלו עליו.
נתן את חייו כדי להיות חייל קרבי טוב.