טוראי נחום נישט ניב ז"ל

קורות חיים

בן ברוך ורחל. נולד ביום כ"ח בכסלו תרפ"ב (דצמבר 1921) בקריניק, פולין.

למד שם בבית-הספר "תרבות". עלה ארצה בשנת 1934 ולמד בבית-הספר בקבוצת גבע ובעין-חרוד. בסיימו את לימודיו נכנס לעבודה בגבע. היה פעיל בחי"ש. בימי מלחמת-העולם השניה התגייס לצבא, למרות התנגדותה של הקבוצה.

שירת בחיל-הנהגים של המחנה השמיני. "איני עושה זאת בשביל האנגלים", אמר, "ומוטב שתחרט על מה שעשיתי משאתחרט על שלא התגייסתי". חפץ לצאת לקרב, אך בגורלו נפלו ימים חדגוניים ומענים במדבר. נאבק עם עצמו כדי לא ליהפך ל"חייל" בנימוסיו ובשיחו ולא לשקוע במשחק קלפים. נאבק אפילו בנטיה להסתכל במשחק. השתדל לעסוק בפעולה תרבותית. הכין מסכת לפסח, הרבה לקרוא בתנ"ך, חלם על לימודים וראה חשיבות מיוחדת בשמיעת מוסיקה במדבר. התעניין גם בספורט. היה ער לכל ידיעה שהגיעה אליו מן הארץ וביחוד בעניני המפלגות השונות. כל נוף נאה שראה הזכיר לו את המולדת.

אל ביתו כתב בקביעות גם בתנאי האובייקטיביים הקשים ביותר, אולם היה כבוש מאד ולא נהג לחשוף את נפשו המתבודדת. היה רגשני מאד וביישן. תמיד דימה כי עלב במישהו, כי פגע באביו והתנהג שלא כהלכה. נזהר מלהטריד את הזולת.

שירת במצרים, לוב, טריפוליטניה, קירנאיקה ואיטליה. בתאונת-דרכים ליד בנגזי נפצע פצעים קשים וששה חדשים שכב בבית-החולים, אך לא הסכים להשתחרר ודרש בחינה רפואית להוכיח כי נרפא. "המלחמה טרם נסתיימה" - טען, ונשאר בצבא שנה נוספת. היה מלא רוגז על שההתנדבות לבריגדה אינה מתנהלת בקצב שציפה לו. בנפשו נשאר איש היצירה ולא איש המלחמה. ההרס ביוון דיכא את רוחו. "כמה חיי אדם קופחו על שממה זו שאינה מביאה תועלת", התמרמר. "כמה מיליונים הושקעו בזה - מיליונים שהיו יכולים להועיל לשני הצדדים, אילו הוצאו בלי מלחמה". בתקופה מאוחרת יותר, כשראה את יחסה של ממשלת המנדט אל היהודים, לא יכול להוסיף ולשרת בצבא הבריטי. ביוני 1946, בימי יגור, בימי המאסרים והרס הנקודות, הודיע למפקדו כי אם לא ישוחרר - לא יהיה אחראי למעשיו.

כששוחרר - חזר לקבוצת גבע ונתקבל בה כחבר. דחה הצעה לעבור העירה כפקיד, כי "יש צורך קודם כל בחקלאים". לא ביקש חיים נוחים וקלים. היה איש החובה, מגשים בגופו ובנפשו.

כשפרצה מלחמת-השחרור גויס לחי"ש. סירב לצאת לקורס סמלים, בחושבו כי הארץ זקוקה לטוראים טובים. לאביו כתב בפשטות: "לאחר העבודה והשמירה בקבוצה אני יוצא למקומות אחרים. אם יתאחרו מכתבי, אל תדאג". נפל בקרב על הגלבוע ב-19.3.1948, מול מחצבת "סולל-בונה". היה בין הפצועים הראשונים, אולם כדרכו לא עזב את המערכה. "אני יכול עוד לפעול", - אמר - והמשיך עד שכרע-נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבע.