קורות חיים
רונן נולד בי"ד בתשרי תשכ"ז (28.9.1966), לריימונד וארמונד. משפחת מלכה נמנית עם ראשוני המתיישבים במגדל העמק. המודעות לשליחות הלאומית, לפעילות צבורית ולערכים של החברה הישראלית, היו יסודות איתנים בחינוכו של רונן ואחיותיו.
רונן היה ילד תוסס ועירני. בגיל שבע, במלחמת יום כפור, נפצע אנושות מטיל פרוג שפגע במגדל העמק. ארמנד אביו חילץ והחיש לבית החולים את הילד הפצוע בראשו וברגלו. לאחר ההחלמה נותרה צלקת בראשו אשר הוסתרה היטב מתחת לבלורית השיער. עד לגיל בר המצוה היה קטן, צנום אך שנון. הלצותיו היו ידועות בבית הספר ולא פעם שיבשו את מהלכו התקין של השיעור. ריימונד אמו שאלה פעם את המחנכת כיצד מתמודד רונן הנמוך והצנום עם הילדים הגדולים יותר? המורה השיבה, כי בכל מקום שרונן נמצא, ניתן למצוא את הבנות, אשר גילו דווקא בו יותר עניין מאשר בבנים האחרים.
מגיל 14 צמח בהדרגה לגובה ופיתח קול בס חזק. עם חברו הטוב אבי, אשר היה שונה מרונן בתכלית, יצרו תחפושות פורים מבדיחות ועברו ילדות רגילה, בסביבה אוהבת ומטפחת. רונן אסף בולים, שיחק שחמט, טניס וכדור-יד.
בכתות הגבוהות של בית ספר "רוגוזין" התקיימה פעילות חברתית וספורטיבית עניפה: נבחרת הכדור-יד, מסיבות, כנסים, וויכוחים פוליטיים רבים. מספר אבי אבירם: "בכתות הגבוהות היינו מעורבים בארגון ימי העיון והארועים שבית הספר יזם. רונן בלט בנעשה מאחורי הקלעים. דאג ברקע לכך שהכל יתנהל למישרין. היה לו כשרון טבעי למנהיגות, כושר שכנוע ויכולת להפעיל אנשים. בשנים אלה של סיום בית הספר התיכון, נדחקו הלימודים לעדיפות נמוכה לעומת הפעילויות האחרות. אני מודה - הקשינו על המורים והיו שעורים מהם נעדרנו בתכיפות מדאיגה. ההורים הגיבו בחומרה אך מי יכול לשלוט בבני נוער צעירים ותוססים, אשר לבם נמשך כבר להרפתקאות הנכונות להם בשירות הצבאי? שכבת הגיל שלנו היתה חדורת ערכים ושליחות לאומית. היינו חמישה חברים קרובים אשר היוו מעין גרעין בחברה. רונן היה תמיד במרכז הפעילות. באותה קבוצה של חמישה חברים, נדברנו כי כולנו נתנדב ליחידות קרביות ואף ערכנו התערבות: "מי שיגיע לדרגה הגבוהה ביותר במסגרת הצבאית הקשה והמובחרת ביותר, יקבל אחרי תום השירות הצבאי את המשכורת החודשית הראשונה של יתר החברים".
כאשר התערבנו כנערים, ספק בצחוק ספק ברצינות, לא העלינו על דעתנו שאחד מאתנו לא ישתתף ב"משחק" עד להשלמת השירות. היינו צעירים ולא הבנו עדין כי השירות הצבאי הינו נושא רציני מדי להתערבות.
נפילתו של רונן היתה ארוע קשה ביותר והשפיעה על שכבת הגיל כולה. האסון חצץ בינינו וכביכול אינו מאפשר לנו להתגבש. לעומת בני נוער אחרים, השבים להשתקע בעיר לאחר השירות הצבאי, וממשיכים לקיים את קשרי הידידות הישנים עם חבריהם לשכבת הלימודים, לנו אבד הרצון להפגש. כאשר מתראים, אין מנוס, חייבים לדבר על רונן והכאב עדין חד. לא ניתן להשתחרר מהמועקה כאילו זה קרה אתמול".
רונן יכול היה להאחז בפציעתו ממלחמת יום כפור ולהוריד את דירוג הכושר הקרבי. הוא סירב לעשות זאת ופעמיים הערים על הרופאים, הסתיר את ההסטוריה הרפואית שלו ואת הצלקת שבראשו. במקום בחיל השריון, שהיה משאת נפשו, הוצב ב"גולני" ומיד התאהב בחיל זה. רונן התגייס בתקופת הנסיגה מלבנון והוריו קיוו כי סוף סוף תשרור תקופת רגיעה בצפון. כבר בטירונות התבלט וכפרס נשלח לקורס צלפים והיה מיועד לקורס מכי"ם. במהלך שירותה של היחידה שלו בדרום לבנון, חזר רונן לבסיס יחד עם מחלקתו מסיור. בו זמנית התארגנה מחלקה אחרת לצאת ורונן התבקש להצטרף ולמלא את מקומו של צלף המחלקה שחלה. ושוב חוזר על עצמו אותו דפוס התנהגות: רונן יכול היה להשאר עם מחלקתו בבסיס, אך בחר להתנדב, לצאת ולמלא את תפקידו מעבר לנדרש.
וכך כותב ארמנד אביו: "התקרית שבה נפל רונן אירעה ביום רביעי 26.2.1986, בשעה 20:30, י"ח באדר א' תשמ"ו. המחלקה שסיירה במורדות הצפוניים של ג'אבל בר-ציל, באיזור מר-ימין שבדרום לבנון, נתקלה בחוליית מחבלים. הכוח שאתו נמנה רונן ניסה למנוע מהמחבלים מלהגיע למושב זרעית (כ-4 ק"מ ממקום התקרית). האיזור מועד לחדירת מחבלים וידוע בואדיות השסועים ובצמחיה הסבוכה. חיילי הכח הבחינו בתנועה בסבך והנחיתו מכת אש לעבר מיקומם המשוער של המחבלים, אך אלה הצליחו להשיב באש נגדית.
מהמטח הראשון של המחבלים, נפצעו חמישה חיילים. רונן נפגע באורח אנוש, כאשר כדורי המחבלים פגעו בו עת קם להסתער, ונהרג במקום".
ואלה דברי שר הבטחון דאז, רב-אלוף יצחק רבין: "רונן התבלט ביחידתו כחייל, לוחם וכמנהיג היה אהוד על כל מי שהכירו".
דברי מפקד היחידה סא"ל יהושע שחרור: "רונן היה אהוב על כולנו, חייל למופת ממושמע ומקצועי מאד. היה צלף במחלקתו ובעל מקצוע מעולה, שאהב את חבריו ואת יחידתו. היה המנהיג ב-ה' הידיעה במחלקתו ונפל בגבורה בקרב מול מחבלים".
השכם בבוקר, נמסרה להורים ולאחיות הבשורה המרה. דבר הקרב בדרום לבנון וגבורתו של רונן, סוקר בהרחבה בעיתונות. רונן נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין של מגדל העמק והשאיר אחריו אם, אב ושתי אחיות. משפחת מלכה היא לכאורה משפחה רגילה - שוקדים על העבודה, על חיי השיגרה ומטפחים את הבנות איריס ואפרת. עד מהרה מגלה האורח הבא לבקר, על המדפים ועל הקירות את התמונות של החייל שלהם, המסגירות את משא האבל הכבד של המשפחה.
לזכרו של רונן פרסמו חבריו ומחנכיו ספרי הנצחה וספרי שירה. להנצחת שמו נכתב ספר תורה השמור בבית הכנסת "שער העמק." הארוע החשוב ביותר להנצחתו הוא יום עיון בנושא הגבורה, המתקיים מדי שנה בערב חנוכה, בבית הספר ע"ש רוגוזין. תלמידי הכיתות הגבוהות מתכנסים, שומעים הרצאה ומתפזרים בקבוצות עבודה בסדנאות. כך עובר המסר ונשמר הזכרון בכל מחזור של תלמידים.
יהי זכרו ברוך!