תפריט נגישות

אל"ם אברהם חידו ז"ל

אברהם חידו
בן 40 בנפלו
בן פרי ומרדכי
נולד בעירק - ארביל
בט' באייר תש"ד, 2/5/1944
התגורר בשפיים
שרת בחטיבת גולני
יחידה: מפח"ט
התגייס ב-יולי 1961
נפל בקרב
בכ"ז בשבט תשמ"ה, 18/2/1985
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: גשר ערב-סלים
באזור לבנון
מקום קבורה: קיבוץ שפיים

קורות חיים

אברהם בן פרי ומרדכי נולד בט' באייר תש"ד (2.5.1944), באורביל שבעירק. והיה הילד החמישי במשפחה בת שבעה ילדים. כשמלאו לו ארבע שנים נשלח ללמוד תורה בבית מדרש אצל דודו שניהל את המוסד. קליטתו היתה מהירה וזכרונו מעולה. סיפורי התורה ששמע שם, היו שגורים בפיו גם בבגרותו. כבן לאב שעסק בחקלאות, בצביעת בדים ובמכירת צמר כבשים, היו חוויותיו הראשונות של אברהם קשורות בטבע - ברכיבה על סוסים ובטיולים לאורך הנהרות. בן שבע היה כשעלה עם משפחתו ארצה. המשפחה נשלחה למעברה, שזה עתה הוקמה, על יד תל עדשים. את תנאי החיים הקשים, קבלו בני המשפחה ללא טרוניה, מתוך אמונה כי זאת הדרך לישב את הארץ.

אברהם החל ללמוד בבית הספר במעברה יחד עם אחותו שושנה ושניהם בלטו בחריצות בלימודים וביכולתם להיקלט במהירות בחברה. האב, שהיה עובד הקרן הקיימת לישראל, התבקש לעבור למגדל העמק לרגל עבודתו. אברהם נקלט בבית הספר המקומי והוקפץ שתי כיתות עקב בקיאותו בחומר הנלמד. כאשר נשיא המדינה דאז, יצחק בן-צבי, בא לביקור במגדל העמק נבחר אברהם, התלמיד המצטיין ונעים ההליכות, להגיש לו את זר הפרחים.

את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר החקלאי "עירון" בתנאי פנימיה. שם נתגלה כושר מנהיגותו, אחריותו ומסירותו בכל התפקידים שמילא, הן בעבודתו בענפי המשק והן כאחראי על ביצוע עבודתם של חבריו, ואף הדריך תלמידים חדשים שהגיעו למוסד. במשך כל שנות הלימודים לא התלונן על התנאים הקשים או על טיב המזון. ידע להסתגל היטב למקום והיה מרוצה מן הקיים. לפני שהתגייס, עבד בייעור בהרי נצרת. עקב התמצאותו בחקלאות, נתמנה כמדריך לפועלים המבוגרים שעבדו אתו. תחילה הביך אותו המעמד, אך הוא הצליח ליצור אתם יחסים של כבוד. למרות שלא היה מוכן להתפשר על טיב העבודה ועל המשמעת, הם אהבו והעריכו אותו.

במשך כל אותה התקופה ביקש להתחייל למרות גילו הצעיר. ביולי 1961 התגייס לצה"ל ועשה את שירותו ביחידות שדה: נח"ל, גולני, היה סגן מפקד חטיבה, פיקד על יחידת מיעוטים כמפקד חטיבה, למד באוניברסיטה וזכה לתואר ראשון בהיסטוריה כללית והיסטוריה של המזרח התיכון.

במלחמת יום הכיפורים היה אברהם תלמיד פו"ם. נקרא לשדה הקרב בצפון ונפצע קשה בקרב על החרמון. שמונה חודשים היה מאושפז בבית החולים ועבר סדרת ניתוחים וטיפולים. אברהם לא השלים עם ידו שלא נרפאה, והחליט להחזירה לקדמותה: תלה על ידו השמאלית תרמיל צד עמוס אבנים והלך עם משקל זה לכל מקום, עד שידו התיישרה. בזכות עקשנותו הצליח להעלות את הפרופיל הרפואי שלו וחזר ל"גולני" במלוא התנופה והמרץ.

בשנת 1976 נשא אברהם לאשה את תמר, בת קיבוץ שפיים ופקידתו ב"גולני", לזוג נולדו בן ובת - רועי ומיכל. בגלל תפקידו בצה"ל היה זמן שהותו בבית קצר במשך השבוע, אבל בשבת ביטא היטב את הקשר החם, החזק והמיוחד למשפחתו. גם עם המשפחה המורחבת שמר על קשר קבוע וחם והשתדל ללכד אותה סביבו, בעיקר בחגים.

במסגרת שירותו הוצע לו לצאת לשנת השתלמות בארצות-הברית. למד באוניברסיטת מיזורי, קנזס-סיטי, וכתב עבודה מקיפה על "הקבוצות האתניות בלבנון והשפעתן על הצבא הלבנוני". לחבריו בשפיים כתב כי געגועיו לישראל מזכירים לו את אותם געגועים שהרגיש כילד קטן לארץ רחוקה ובירתה ירושלים, הלא היא ארצם של היהודים. כשחזר, התבקש ע"י הרמטכ"ל להיות חונך ראשי לצבא דרום לבנון. שלט בערבית ועוד לפני מלחמת שלום הגליל, יצא ונכנס בלבנון, כיועץ למפקד צבא דרום הלבנון. הפעילות בתפקיד החדש היתה מפרכת. יתר על כן אברהם לא היה שלם עם תפקיד זה ב"ארץ אוכלת יושביה" כלבנון. בכל זאת הבין את חשיבות המשימה עבור תושבי גבול הצפון וביצע אותה במלוא המסירות והמקצועיות.

חידו - כך כונה בפי כל, היה אדם סגור ומופנם על עצמו מיעט לדבר, אבל ידע לדבר עם החיילים בכנות ובגילוי לב ומשניפתח, היה בו גם חוש הומור. חייליו העריצו אותו. פניו היו פני ילד ואת הדרגות נהג לענוד בארועים רשמיים בלבד. בתקופה של חדירות מחבלים בצפון, ישן עם חייליו על החוף, מכורבל בשק שינה וכלל לא השתמש בחדר שעמד לרשותו באחד הקיבוצים באיזור, גם לא נכנס לחדר אוכל אליו היה מוזמן דרך קבע. בתפקיד מח"ט היתה לו עבודה אפורה במשך היום וישיבות ארוכות עד שעות לילה מאוחרות. ברכבו היה תמיד מלאי של פירות שמהם ניזון.

חודשים מספר לפני נופלו התבקש חידו לשמש דגם למחקר של מכון "וון ליר" על בני עדות המזרח. הוא סרב והשיב כי מעולם לא הרגיש קיפוח או אפליה ומעולם לא בא בתביעות. "אני צריך לתת כל מה שאני יכול, כולל היקר לי מכל- את חיי. המדינה צריכה להעניק לי- עצמאות, חופש, גאוה לאומית ואת הדגל הציוני, ולערכים אלה אני זוכה".

אלוף משנה אברהם חידו נפל בקרב ביום כ"ז שבט תשמ"ה (18.2.1985) עת נתקל במארב של מחבלים בגשר ערב-סלים בלבנון, במבצע שלום הגליל.

בן ארבעים היה והובא למנוחת עולמים בקיבוץ שפיים. הניח אשה, בן, בת ושישה אחים ואחיות.

הרמטכ"ל משה לוי אמר על קברו הפתוח: "חידו היה 'גולני' במיטבו. בעל ידע מקצועי, עשה את העבודה האפורה והרצופה בלי להתלונן, ממעיט במילים ורב מעשים. בפסגות שכבשה חטיבת גולני יש לחידו חלק רב".



יהי זכרו ברוך!





בניית אתרים: