תפריט נגישות

סמל דוד "דודו" סבח ז"ל

דוד סבח
בן 20 בנפלו
בן רינה ועובדיה
נולד בעירק - קירקוק
בי"ב בטבת תש"י, 1/1/1950
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "ברק" (12)
התגייס ב-פברואר 1968
נפל בקרב
בכ' בניסן תש"ל, 26/4/1970
במלחמת ההתשה
מקום נפילה: תעלת סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: חיפה
אזור: א, חלקה: 10, שורה: 06, קבר: 07.
בעל עיטור המופת

קורות חיים

בן עובדיה ורינה. נולד בשנת תש"י (1950) בעיר קירקוק שבעיראק, ועלה עם משפחתו ארצה שנה לאחר היוולדו. למד בבית-הספר היסודי "הבונים" בקרית ביאליק, היה חבר במועדון נוער בקרית שמריהו והשתתף בפעולות ספורטיביות של המועדון. הוא אהב ספורט, ציד וקריאת ספרים, דודו היה צנוע וחרוץ, בעל מזג טוב ועליז. תמיד היה עמוד-תוך בחברה שלו וכל חבריו ומכריו אהבו אותו, הוא ידע לחייך ולהתגבר גם על רגעיו הקשים. תמיד היה מוכן לעזור לחבריו בסידור עבודה, בהכנות לקראת מסיבות, ובכל פעולה שמטרתה להעלות את המורל בחברתו. מגיל צעיר החל לעסוק במסגרות ותוך זמן קצר הצליח לכלכל משפחה שלמה במשכורתו, הגבוהה יחסית לגילו. בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נטש דוד את עיסוקיו ואת עבודתו והקדיש את כל זמנו הפנוי לעזרת אנשי הג"א ומשטרת ישראל. לאחר המלחמה התדפק דוד על דלתות לשכת הגיוס כדי שיגייסו אותו לצה"ל אך נענה בשלילה בגלל היותו צעיר. הוא לא נרתע והמשיך במאמציו עד אשר באחד הימים נואש הקצין, קרא לו ללשכתו, ונתן לו את הטפסים הדרושים, כדי שהוריו יחתמו על הסכמתם לגיוסו. למחרת החזיר דוד את הטפסים חתומים בידי ההורים. הם הסכימו בלית ברירה כי ידעו כמה משתוקק דוד לשרת בצבא וכמה מוכן הוא לכך מכל הבחינות.

דודו גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968. הוא מצא סיפוק רב בצבא, והביע את שאיפתו להמשיך בשירות קבע. דוד היה לא רק חייל מצטיין אלא גם חבר נאמן ועוזר לזולת. הוא סייע לנחשלים, שמר על המוראל של קבוצתו ופעל במרץ, ללא פחד וללא ליאות. שבוע לפני נפלו אמר לאמו, שלא תדאג לו וכפי שאמר בפעמים קודמות אמר גם הפעם: "אפילו אפול בקרב אשאר תמיד חי". אכן עד היום נישא שמו לשבח בפי כל אנשי הקריה.

ביום כ' בניסן תש"ל (26/4/70), נפל בקרב בהפגזת אויב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

במכתב התנחומים למשפחה ציין מפקדו כי דוד "חייל מצויין היה, מסור, אחראי אמיץ ונועז. הוא היה אהוב מאוד על חבריו ועל מפקדו והיה נוטל על עצמו כל תפקיד ללא היסוס. - - הוא שימש דוגמא ומופת לכולנו".

חבריו מתקופת הצבא סיפרו כי דוד הצטיין בכושרו הספורטיבי, בהרמת משקלות ובנשיאת פצועים. מפליאה במיוחד הייתה אהבתו לנשק ומתוך חוש טבעי היה תופס במהירות את מבנה הכלי ויודע מיד לפרקו ולהרכיבו. דוד לא השתתף בקורס מפקדים, אך מבחינה מקצועית סמכו עליו מפקדיו בשל כשרונותיו במילוי תפקידו והישגיו המצוינים בקליעה ומתן-אש. אכן, מפקדו אמר זאת בצורה קולעת: "לראות את דוד יורה היה דבר שהוא בבחינת חדות היצירה".

כחצי שנה אחר נפילתו, הוענק לו ציון לשבח על ידי אלוף פיקוד הצפון בשל גילוי אומץ לב, יזמה ודבקות במשימה תחת אש האויב. להלן תיאור המעשה, שבזכותו הוענק לו הצל"ש, כפי שנרשם בתעודה: ביום 26 באפריל 1970, בסיור בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, שימש סמל סבח ז"ל כמפעיל מא"ג בכלי הרכב המוביל. בהיתקלות במארב מצרי על הסוללה פתח מיד באש המא"ג וירה שני ארגזי תחמושת לעבר המארב. משנוכח כי האויב איננו עוד על הסוללה, ירד על דעת עצמו מכלי הרכב והחל זורק רימונים לצדה השני של הסוללה. הוא המשיך לירות בנשקו האישי על אף האש הכבדה של האויב - עד שנפגע ונפל". סמל סבח דוד זכה בעיטור המופת. מדי שנה בשנה נערך טורניר כדורסל על שמו במוצאי חג שמחת-תורה.

בניית אתרים: