תפריט נגישות

סמ"ר יאיר צפריר ז"ל

יאיר צפריר
בן 21 בנפלו
בן איה ושלמה
נולד בקיבוץ גבת
בי"ז בחשוון תשל"ד, 12/11/1973
התגורר בגבת
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס ב-25.11.1992
נפל בפעילות מבצעית
בל' בשבט תשנ"ה, 31/1/1995
מקום נפילה: יעטר (אזור)
מקום קבורה: קיבוץ גבת
הותיר: הורים, שלוש אחיות - רוני, יעל ונועה ואח - ארנון

קורות חיים

אל תוך המלחמה נולד יאיר ב-12.11.73 בעיצומה של "מלחמת יום כיפור", נשתלבה צווחת חייו הראשונה בייללת אזעקת הסירנות. בן זקונים למשפחת צפריר, חמישי במניין האחיות והאחים. ראשית חייו המסלול הרגיל של בן קיבוץ רגיל. בית ילדים, פעוטון ובו שמונה זאטוטים, מחלות הילדות, הצעצועים,, המשחקים, הבכי והצחוק הכל כרגיל, כאחד התינוקות.

בגיל ארבע ל"גן רימון", מקום בו החלו ניצני נוצותיו להחליף את פלומת התינוק. כבר אז מתגלים בו הכישרון והצורך לצייר. בכל מצב, בכל תנאי, בכל זמן. את העיפרון או מכחול הצבע, כך אומרים, היה מניח מידו רק בשכבו לישון, או בשעת האוכל. אז גם מתגלה בו ייחודיותו בקונדסותו ו"בממזריותו", בהיותו השובב המוביל, המנהיג. יודע לארגן את חבריו למשחקים, יודע להשיג את הצעצוע שחפץ בו, או את הסכמת הוריו, על כורחם, לתביעה זו או אחרת שלו. אלא שגם גן-העדן של גן הילדים בא אל סיומו, ועם בני מחזורו עובר יאיר לכיתה א'. את מקום המשחקים והשעשועים תופסים מעתה מחברות הלימוד והספרים. צריך להתאמץ, להתרכז, לשנן, להתגבר על הקושי הבלתי מוכר הזה. אז מאיפה לוקחים את הכוח לכל אלה?

"ביה""ס האזורי העמק המערבי" ביפעת. רמת הלימודים עולה ואיתה הקשיים והצורך להתאמץ. כמקובל, יאיר נער רגיל, מוצא מפלט במעשי שובבות וקונדס נעריים. ורק חיוכו, אשר אין לעמוד בפניו, מושיעו מזעפם ועונשם של המורים. באותם ימים הוא מוצא את דרכו גם אל משחק הטניס. הוא לוקח את הטניס ברצינות רבה. מתאמן, משקיע מכישוריו וזמנו, ומגיע להישגים בלתי מבוטלים, כאשר הגביעים האישיים, בהם זכה בתחרויות השונות עדות לכך. כמורשת משפחתית, נכנס לעבוד ברפת, אך כעבור זמן עובר לעבוד ב"פלסטרו". וכמו שבזמנו, כמשימת בר מצווה, צייר את הזברות המפורסמות על קירות המקלט של אולפן הווידאו ("אולפן זברה"), כך גם עיטר את קירות אולם השיחול של "פלסטרו". ועד היום אפשר למצוא את כל צוות השיחול של אותם ימים מצוייר לתפארת על קירות האולם, מעשה ידיו להתפאר.

בתום י"ב שנות לימוד מתחילים בני הכיתה לארגן את הטיול המסורתי ליוון. יאיר, אשר פלומת זקן ראשוני מתחילה להנץ על לחייו, הוא הרוח החיה בדירבון, בעידוד ובאירגון. הטיול יוצא לדרך, יחד עם בני קיבוץ דורות. ההנאה, הריגושים והרשמים, כל אלה ממריאים אל על ומעל כולם מאושר יאיר. בטיול זה פגש והכיר את נעמה , בת קיבוץ דורות. והאהבה פרחה. לקראת הגיוס לצבא סימן לעצמו את סיירת גולני כיעד לשירותו. לא קלים היו המבדקים והגיבושים לקראת השגת יעד זה, אך הוא עמד בכולם. נראה כי גופו הנערי, אשר לא היה מן הגדולים, אצר בתוכו כוחות גנוזים רבים וחזקים. ואולי היו אלה גם כוחות הנפש והעקשנות, אשר עזרו לו לעמוד במסלול הייחודי של הסיירת ובקשיים שהתלוו אליו.

יאיר בצבא, כבר לא נער קונדס ולא מעשי שובבות הם המאפיינים אותו. לפתע בגר והרצין. את הצבא הוא לוקח ברצינות ובאחריות. הכל צריך להיות טיפ טופ. כל דבר במקום ובזמן. הרובה נקי ומסודר, החגור שלם ומתאים, האביזרים הנלווים במקומם, דיוק וסדר. עד כדי פנדנטיות כמעט. הוא עומד במשימות, מתקדם מבחינה מקצועית והופך להיות חייל למופת, במחיר של הרבה מאמצים וזיעה. את מרבית שירותו הצבאי הוא עושה עם חבריו באיזור הסכנות של גבול לבנון, תוך שהוא משתתף בפעולות הסיירת השונות. בשבועות האחרונים עסק בהדרכת טירונים. בהכנת "דור המשך" לסיירת. משימה אשר רק הטובים נבחרים אליה. וגם כאן במלוא הרצינות והאחריות. לקראת מבצע מיוחד של הסיירת, נקרא להצטרף אל צוותו המקורי. הכוח מתכונן ומתארגן. ביום שלישי 31.1.95 יצאו יאיר וחבריו לפעולה נועזת בעומק שטח האויב. בקרב שהתחולל נפל, וחבריו נשאוהו אל ביתו.

והזמן עמד מלכת...











מסלול ניווט לזכרו - מסע כומתה-90 ק"מ-סוף טירונות יחידה.

בניית אתרים: