טר"ש משה דרימר ז"ל

קורות חיים

טוראי משה דרימר ז"ל נולד ב-27 למרץ 1947 בגרמניה לברכה ושמואל דרימר, שניהם ניצולי מחנה ריכוז אושוויץ. כשמלאו למשה 4 חודשים עלו הוריו ארצה לקיבוץ מסדה שבעמק הירדן. בשנת 1950 העתיקו את מגוריהם לרחובות.

משה היה ילד טבע אמיתי, את שנותיו בבית הספר העממי העביר בביה"ס ויצמן. מגיל 10 היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", בהיותו בן 14 נשלח ללמוד בעליית הנוער שבקיבוץ רבדים, השייך לתנועה.

מסלול חיים זה נועד לו מלכתחילה, הוא חי עם ולמען הטבע, אהבתו ניכרה בצילומי הטבע הרבים והטיולים ברחבי הארץ. חיי הקיבוץ השלימו את אופיו, חבריו ומוריו הכירו אותו כבחור הממלא כל תפקיד המוטל עליו במסירות ובאחריות רבה.

לצה"ל גויס במאי 1965, משה הוצב בחטיבת גולני, גדוד 12 שנקרא "גדוד ברק", תפקידו היה חבלן וסייר, איש מחלקה המיוחדת של הפלוגה המסייעת.

מלחמת ששת הימים פרצה והוא באמצע שירות חובה שלו, השתתף בכיבוש ג'נין. לאחר תום הקרבות, עלו לרמת הגולן ביום שישי ב-9 ביוני 67' בשעה 11:30 בבוקר, משה דרימר שהיה מקלען הסיפון וישב ליד נהג הזחל"ם.

תל-פאחר "תחת מרבד פרחים, ברוח הרים צוננת, משתרע אתר הקרב הנורא ביותר של מלחמת "ששת הימים". מומחים צבאים אמרו אולי הקרב המר ביותר בכל חזיתות המלחמה ההיא, מוצב אימים כינוהו לימים אנשי מורשת קרב וחוקרים. המקום שבו נתגלתה רוח הלוחם הישראלי בכל גדולתה".

משה היה חייל ותיק במחלקה וחבלן מצוין אשר שאף לנצל את ידיעותיו במישור זה. בנוסף לחבלה, רבה היתה ידיעתו בשטח הניווט, את הצפון הכיר על כל צפונותיו.

מספר יעקוב העליון מפקד אחד הטנקים סופר, כתב ידיעות. "זחל הגיע משמאלי ועלה על הדרך לפני לפתע, ניתר ממקומו, והאנשים הועפו ממנו למרחק גדול, זו היתה פגיעת פגז ישירה אני ראיתי אדם אחד מחזיק בידיות המקלע הכבד, חבריו צעקו לקפוץ ולהימלט, ראיתי שהוא מניע בראשו לאות שלילה ובפניו העצב בהתגלמותו, רגליו היו מרוטשות, הייתי בחוץ והסתכלתי בזחל הבוער צעקתי לדרימר לצאת אבל הוא השיב לא אתם תמשיכו ואני אחפה עליכם, משהו מוכרח לחפות, ואז אחזה האש במיכל הדלק של הזחל"ם. שאגת הכאב של דרימר הגיע לאוזני חברו רב"ט הוברמן שהגיע בריצה מנסה לחלץ את דרימר שפניו היו כבר שטופות דם, וממלמל "אמא אמא" וממשיך לחפות באש המקלע על חבריו. ניסיון החילוץ בא מאוחר, הלהבות התפשטו והניסו את הוברמן, ורגע אחר כך התפוצץ הזחל"ם.

משה הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחות עולמים ברחובות.

על גילוי הגבורה ודבקות במשימה הוענק לו ע"י הרמטכ"ל ציון לשבח עיטור הגבורה.

"מדור הגבורה" נפתח על שמו בספריית בית הספר ברחובות אשר בו למד משה.