שלושה רעים לי, מכל אהבתים: סוסי המה. יחדיו נפלח פה אדמות ויחדיו נאכל מתנובת הארץ.
האחד גבה-קומה, ארוך-שוק וגבה-חזה. צבעו אדום-בהיר. ורצועה לבנה תקשט מצחו ותרד ותכסה גם חטמו הורוד. רעמה רכה וארוכה תכסה צוארו הרם, ומבין רגליו ארבע - לבנות קרסול הן שתים. ועינים לו גדולות ומבטן רך וטוב. קל מצעדו ורכה דהרתו, אולם רוב מרץ טמון בה.
ובימים בם תזרח שמש חורף ורוח מפיחה גלים, גלים רכים, בקמה הצעירה - ותחדור גם אלי רוח זאת וסערה בעוז לבבי ונפשי וכולי. ואחבוש לי את זה סוסי, ויחדיו נחמוק מישוב, מאדם, אל השדות. והבין לי אז סוסי. שנינו, שכורי רוח, נתהולל, נשתולל, נרדוף ונחצה גלי-קמה עד אם עיף סוסי ורותה נפשי...
אדר א', תש"ג